ונראה עט״ז תי׳ על מנהג שלנו דסוברים דאביי ורב אשי לא פליגי בברכות מ״ה ב׳ אלא מר עביד הכי ומר הכי ועב״ח ופרישה. ובתשובת רש״ל סי׳ מ״ד ג״כ כ׳ האידנא ליכא פועלים ל״ש דיזלזלו בה יע״ש עוד כתב דלא יאמר בונה ברחמיו ירושלים אמן מיד רק ימתין קצת ואחר כך יאמר אמן שלא יהא נראה כמלת אמן מסיום הברכה הוא. והיינו תוך כדי דיבור כדיבור דמי אבל לא יפסיק הרבה דא״כ הוי אמן יתומה ע׳ סימן קכ״ד במ״א אות י״ד ועיין דרישה בזה ועונין אמן מיד לאחר ירושלים:

אבל עט״ז וכ״כ המ״א אות ב׳ שאין למחות ביד הנוהגין לומר מלך ביעלה ויבוא ושלא לשנות מנוסח התפלה ועא״ר. ואם מזכיר שבת ביעלה ויבוא עסי׳ תפ״ז ס״ג ולקמן סעיף ה׳ בבהמ״ז אין מזכיר של שבת ביעלה ויבא עמ״א וי״ו:

פותח עט״ז. מה שמסיימין בונה ברחמיו ירושלים אע״ג דכתיב ציון במשפט תפדה שיעשו ישראל משפט בין איש לרעהו ויעשו צדקה כמ״ש ושביה בצדקה עד״מ ויש״ש כתב דמה שנאמר במשפט הפדיה אבל מה שנבנה בכבוד יותר מראשון ברחמים עיין עט״ז:

טעה עט״ז כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים אם בפתיחה וחתימה חוזר אבל באמצע הנוסח אין חוזר ה״ה כאן ובמקום אחר הארכנו עסי׳ קי״ט במ״א אות ה׳ מ״ש שם:

אם עט״ז כ״כ הלבוש סעיף ח׳ מי יימר דשם חוזר ועוד כו׳ יע״ש ובתרכ״ג כתב ש״ץ שלא הזכיר בנעילה באמצע התפלה שבת אין חוזר הא יחיד שלא הזכיר כלל לא פורש שם מה דינו (עיין פרישה ולמ״ש א״ש) והט״ז סובר בפשוט דבנעילה אף יחיד שלא הזכיר כלל שבת בנעילה אין חוזר דצריך לכתחלה הוא וכמ״ש הב״י שם שיש חולקין ועמ״א בתרכ״ג אות ב׳ דקדק מלשון הש״ע במלת בז״ה דוקא באמצע התפלה הא לא הזכיר כלל חוזר בנעילה וכ״מ דעת הב״י בתרכ״ג שכתב בש״ץ אם לא הזכיר באמצע יש לסמוך כו׳ הא לא הזכיר כלל חוזר שם וד״מ הנדפס בפיורא הביא זה שם וז״ש המ״א שם וכאן כתב המ״א אות י״ב ט״א ואי״ה שם יבואר:

סעודה עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ז והם דברי הב״ח דאזלינן הכא והכא לחומרא ויראה דאומר בתוך הרחמן אע״ג דכתב הר״מ בהג״ה דיש לומר שאני יעלה ויבא מעל הנסים מ״מ הא ברצ״א משמע דעיקר הסעודה שלישית בפת דוקא ומעלה קצת כשמזכיר בתוך הרחמן. ועמ״א אות י״א. וסעודה רביעית דינה ג״כ כר״ח עתוס׳ ברכות מ״ט ב׳ ד״ה אי בעי הביאו המ״א אות י״ז וסעודה חמישית אם דינה כר״ח או י״ל דוקא רביעית הואיל ויש פלוגתא רבי חדקא בשבת קי״ח א׳ וז״א דלית הלכתא כוותיה וה״ה כמה סעודות דינם כר״ח עכ״פ ובי״ט סעודה א׳ בלילה וא׳ ביום חוזר הא שאר דינם כר״ח עא״ר אות ט״ז: והוי יודע שבש״ע כתב בשבת וי״ט בא״י אמ״ה וחותם בשם לבד והוי ברכה ארוכה אבל בשל ר״ח כתוב ברוך כו׳ ולא הזכיר שם ומלכות וכ״נ לכאורה דאל״כ הא ר״ח אין חוזר ואיך יאמר ברכה בחנם בשם ומלכות אבל בלבוש כתב שגם בר״ח יאמר בא״י אמ״ה וצ״ע ועא״ר אות יו״ד. ועסי׳ תכ״ב במ״א א׳ כ״מ שאין חוזר אם סיים הברכה אינו אומר שם א״כ כאן בר״ח שאינו חוזר ואפ״ה אומר שם ה״ט דלא הוי הפסק דכבר נשלם ברכות התורה (ואף אם נאמר דלענין לשאול בפני היראה והכבוד דינה כתפלה כבסימן קפ״ג ס״ח ואף ברכת הטוב והמטיב דלא ליזלזלו בה עד הרחמן כו׳ מ״מ אין לה הפסק להזכיר של ר״ח כאן) ועיין בטור ואין להאריך ומכ״מ יראה להקל בספק ברכות ולומר ברוך בר״ח בלא שם ומלכות ובחידושינו כתבנו קצת מזה. ואי״ה במ״א יבואר עוד באות ח׳:

מזכיר עט״ז בד״א יש חסיון בדפוס ודינו להבדיל בראשונה בל״א (הזכרת שבת משא״כ כצ״ל) ברכת המזון כו׳ והעלה לדינא דמזכיר שניהם (כ״ז דלא צלי ערבית אבל התפלל ערבית אע״ג דלא הבדיל כמו ר״ח ופורים דאם התפלל ערבית לא מזכיר של פורים ור״ח עמ״א תרצ״ה אות ט׳) ויראה אף לדבריו דוקא אם הזכיר שבת מקודם מזכיר אח״כ של ר״ח וכדומה משא״כ אם טעה והזכיר של ר״ח תחלה איך יזכיר שבת אח״כ דהוי סתרי אהדדי דעשאו ר״ח תו אינו שבת ויקנה״ז מקדש י״ט ומבדיל של שבת דהכין הוא דקדושת שבת הלך לה משא״כ זה ועסי׳ תרפ״ד בט״ז אות ד׳ בתדיר ושאין תדיר אי עביד שאין תדיר קודם וכה״ג כאן ואפשר דל״ש בזה הזכרת ש״ש לבטלה כמ״ש המ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד ועמ״א אות י״ח יש לו דרך אחרת בזה ואי״ה שם יבואר:

ואם נמשך סעודתו עד מ״ש וי״ע הוא בין שלא הזכיר של שבת או י״ט עד דפתח הטוב והמטיב אין חוזר לראש כי מידי ספיקא לא נפקא עמ״א י״ח א״כ ספק ברכה להקל ואם נזכר קודם הטוב והמטיב יאמר ברוך שנתן שבתות למנוחה בלא שם ומלכות אבל י״ל בזה כדאי הוא הלבוש ז״ל לסמוך עליו שיאמר בשם ומלכות דסובר בר״ח כן והוי כס״ס עמ״ש באות הקדום. ואי״ה במ״א אות ח״י יבואר עוד. עמ״א י״ז בל״א צ״ל אבל יע״ש:

מ״ש רוענו זוננו תרוייהו בחולם שם התואר רעה בהכרחיים לחם זוננו בחולם מותרות פירות ומבקשין ע״ז פרנסנו בהכרחיים וכלכלנו במותרות או כלכל בהכרחיים כד״א ויכלכל יוסף את אחיו כו׳ ומיהו אנו אומרים רוענו בחולם ואח״כ בבקשה זונינו במלאפו״ם אכילה פרנסה מלבושים ושאר דברים וכלכלנו עיין במ״נ בשורש כול לשון סבל או סדור מבקשים פרנסה מסודרת לא פעם הרבה ופעם אין כל ועמ״א אות ב׳ מ״ש שם בזה ובספר המגיד כתבנו בתהלים כ״ג ה׳ רועי לא אחסר כשה׳ רועי כאב בנו בצמצום ולא מותרות כמ״ש הט״ז רוענו היינו הכרחיים לבד כדרכה ש״ת פת במלח ומים כבסי׳ ק״ע סכ״ב אז לא אחסר מעוה״ב כלום והבן: