אא״כ עט״ז בקפ״ב אות ד׳ וכ״כ הב״ח כאן יע״ש מה שנשתנה כוס בהמ״ז דמברך פה״ג אח״כ לא מיד כמו קידוש והבדלה וברכת חתנים דבהמ״ז יהיה הפסק עיין טור וב״י בשם הרא״ם ובלבוש נתן עוד טעם (יש חסרון בדפוס) וצ״ע עא״ר א׳:

מעין ג׳ עט״ז ועב״ח ופרישה בזה: ועא״ר אות ה׳ דבה״ג נמי ה״ק דכוס בה״מ א״צ ברכה אחרונה דדי לשתות כמלא לוגמיו רוב רביעית וברכה אחרונה דוקא ברביעית אף יי״ש דוקא ברביעית וכ״כ מ״א אות ד׳ ועט״ז ר״י אות א׳ וספק ברכות להקל ומי שא״א לשתות רביעית יי״ש לא ישתה כ״א בתוך הסעודה ועוד פת שיטבל בו ובהמ״ז פוטרתו ומיהו אף לא טיבל בו ברכת המזון פוטרתו מברכה אחרונה:

שהוא עט״ז עא״ר אות ה׳ עמ״ש עט״ז וברכת זו כוס בהמ״ז לא מצינו לימוד זה כ״א וברכת זו ברכת הזן. וכוס ד׳ בפסח ישתה רביעית שלם שיברך ברכה אחרונה וג׳ כוסות ראשונים רוב רביעית סגי. ומ״ש משבת ע״ז א׳ כתב בא״ר אות ד׳ דהר״מ בהלכות שבת פסק (פח״י ה״ב) כרבי נתן יבש בכזית אלמא דיין ושאר משקים רביעית בלח ים ביבש כזית יע״ש. והנה רב יוסף אמר ר״נ ור״י ב״י אמרו דבר אחד משמע דהוי שיטה ואין הלכה כמותן והר״מ ז״ל דפסק כר״ן דסובר כאביי דפליגי דר״י ב״י בדם דעב רביעית יעמוד על כזית ממילא יין דקליש יותר מרביעית הוי כזית ואפ״ה פסק כר״נ בשבת דכל שיש כזית מטעם אוכל הוא בקרוש לא מטעם משקה ועיין בה׳ טומאת אוכלין פ״א הי״ט ופ״א מה׳ שא״ה ה״ד וצ״ע כעת: