והוא עט״ז בטור כתב לומר ב״ה וב״ש והעלה הב״ח דמקרא כי שם ה׳ אקרא הבו גוד״ל כו׳ כלומר בעשרה דאומר בשם אז צריכים העונים לומר גוד״ל א׳ שישיבו ברוך ה׳ ונוסף ב״ה וב״ש. והקשה הט״ז א״כ אמאי לא חשיב מברכות מ״ט ב׳ יע״ש ולהב״ח י״ל רב אסי אמר גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדי״ו קאי לזימון שלשה ור״א אמר כי שם ה׳ אקרא הבו גוד״ל (תוספת) לעשרה קאי וא״כ צ״ל איזה חיסור לשון בב״ח ומלת כו׳ יע״ש. ולפ״ז עיקר העונים משיבים אלקינו שאכלנו משלו וגם ב״ה וב״ש שזהו תוספת אבל בטור לא הזכיר זה כ״א המברך אומר ב״ה וב״ש. ועד״מ ב׳ שאומר המברך ב״ה וב״ש להפסיק בין ברכת הזימון לברכת המזון א״כ יאמר המברך כן לא העונים כי הם מפסיקים באמן שעונים אחר המברך כמ״ש של״ה עמ״א ועא״ר אות ב׳. ועמ״א לאומרו ב״ה וב״ש בג׳ וכ״ש בי׳ אבל לא ביחיד ושם אי״ה יבואר ועמ״ש אי״ה בסמוך עוד מזה. עמ״ש באות ח׳ אי״ה מזה:

ודע דברכת הזימון נפיק מקרא גדלו או כי שם ה׳ או מקרא את ה׳ אלקיך זו ברכת הזימון ברכות מ״ה א׳ ומ״ח ב׳ ומשמע דהוי דרבנן וקרא אסמכתא הוי אבל בלבוש סימן קצ״ט בהג״ה אנדרוגינוס חיי״ב לזמן במינו דספק תורה לחומרא ובא״ר קצ״ט ה׳ בשם קרית ספר בעשרה הוי זימון מ״ה לא בשלשה והא דנשים רשות יבואר בקצ״ט אי״ה. ומהא דפועלים מברכין ב׳ ברכות מיירי בלא זימון ונ״מ אף לדידן בזימון דכל א׳ מברך בלחש אין ליתן לקטן לברך ברכת הזימון הוי ד״ת ומיהו בלא״ה אין ליתן לקטן ונ״מ עוד באם ספק אם בירך ברכת הזימון או לאו למ״ד מ״ה חוזר ולמ״ד דרבנן אין חוזר ול״ש סירכיה דלישנא כמו פתח למען ירבו דבהמ״ז ביחיד א״א ברכת הזימון משא״כ דבר הרגיל תמיד:

ואין עט״ז ועיין אות ג״ד. ועב״ח כתב טעם בזה יע״ש והביא דברי הטור דמשמע שאומר המברך תחלה נברך שאכלנו משלו ובטוב״ו חיינו ובש״ע השמיטו ועמ״א. ועב״ח כתב עוד דראיית הרב״י דא״כ לתקנו בהמ״ז יאמר תחלה ובטובו חיינו אבל באמת כיון שמזכיר אח״כ א״צ להזכיר תחלה וכן המנהג שא״א המברך החלה ובטובו חיינו כ״א אחר העונים עונה הוא כן. ומ״ש מתוס׳ ברכות נו״ן א׳ ד״ה אמר רבא דסיימו ואומר ובטובו חיינו משמע דאדסמיך קאי דאומר המברך נברך אלקינו על המזון שאכלנו משלו ע״ז כתבו דאומר בעשרה המברך ובטובו חיינו הא בשלשה לא יאמר המברך תחלה ובטובו היינו. ומשום די״ל כמ״ש בא״ר אות א׳ דעונה אח״כ ובטובו חיינו דלא ליטעי דאבע״ה קאי וכתבו אף בעשרה דליכא למיטעי שמזכיר השם אפ״ה אומר כך דא״כ לא שייך כאן ומ״מ קשה דבג׳ לא יאמר המברך ולמה יאמר תחלה בעשרה דכ״ש הוא עא״ר שם. ומ״ש א״ר עוד תירוץ דקמ״ל בעשרה לא יאמר ומטובו א״י מה״ת יאמר כן דממעט בשבחו של מקום עמ״א וי״ו ואי דאומר על המזו״ן ה״א דיאמר ומטובו ל״ד מזון אפי׳ מקצת טובו כי לא על הלחם כו׳ וזה דוחק עיין אות ה׳:

על המזון עט״ז ותו׳ ברכות נו״ן א׳ ד״ה על המזון יע״ש:

למי עט״ז ועמ״א ז׳ דמשמע ח״ו ב׳ רשויות ובחידושינו כתבנו מזה ואי״ה במ״א אות ז׳ יבואר עוד מזה:

וכשהם עט״ז וכ״כ המ״א אות ז׳. עיין ברכות מ״ט נו״ן הא דלא חשיב בין ג׳ לי׳ דבג׳ א״א על המזון ובי׳ יכול לומר על המזון דלא חשיב כ״א מה שבג׳ צריך כך ובי׳ צריך כך משא״כ זה וא״ש תוס׳ נו״ן א׳ ד״ה אמר רבא ובעשרה אם אין רוצה להזכיר הרשות בידו דאל״כ לחשביה החילוק בין שלשה לעשרה וע״ז כתבו א״כ י״ל בעשרה אצ״ל ובטובו היינו והא דלא חשביה כיון שאין להיפוך קמ״ל ויש לו שייכות עם הקודם עט״ז אות א׳ וב׳ מזה: