מצוה עט״ז לטעם ד״ת באכלו פחות כדי שביעה יכול להוציא וקי״ל כטעם הב׳ ג״כ דבאחרונה בטל הזימון ועיין לבוש הוכיח מרי״ג לדידן דקי״ל בפירות אין א׳ מוציא חבירו אף דרבנן והט״ז תי׳ דאין זימון לפירות ועא״ר אות א׳ כ״כ בשם מי״ט רל״ח. ומיהו לאותם המזלזלים בברכות כתב הט״ז ברי״ג א׳ שמוטב לשמוע להם ואף במין ז׳ די״א ד״ת הא עדיפא הואיל ומזלזלים בה:

אם עט״ז מ״ש הר״ב בהגה״ה שיתכוין המברך להוציא וה״ה השומע צריך לכוין לצא״ת ואפילו ברכות דרבנן כבסימן רי״ג ס״ג ועמ״א סימן סמ״ך אות ג׳ בדרבנן א״צ כוונה וצריך לחלק בין עושה מצוה או שומע ול״מ כן בר״ה כ״ט ב׳ יע״ש ועמ״ש בפריי שם בסימן סמ״ך:

דאז עט״ז הנה בד״מ כתב בפירוש דעשרים עדיף טפי שלא יחלקו והביא פירש״י ברכות נו״ן א׳ במשנה ד״ה עד יו״ד אם ירצו וד״ה ששה לא כתב אם ירצו ה״ט דבששה הברירה בידם ועשרים טפי עדיף שלא לחלק הואיל ומזכירין השם בזימון עשרה עדיף טפי ברוב עם כמו בית הכנסת יע״ש ושם נו״ן א׳ בריש העמוד ששה נחלקין פירש״י אם רצו היינו באין חיוב רק אם רצו ומ״מ הברירה בידם ומש״ה הוכיח שם ש״מ נברך עדיף דאי בששה עדיף שלא לחלק רק שרשאין ואין איסור א״כ איך הוכיח דלמא ברכו עדיף (כ״כ בחידושים ועתה ראיתי בא״ר אות ג׳ הרגיש בזה) וכ״מ דברי הר״ב כאן בהג״ה עשרים יכולים אם ירצו וזה פירש״י במשנה ומדלא פירש כן בששה ש״מ ששה הברירה בידם ולעיל דפי׳ אם רצו לאפוקי של״ת חיובא איכא וז״ש ונ״ל כו׳ דחיוב״א ליכא. ודברי הלבוש מחוורין כשמלה שכתב ששה נחלקין אם ירצו ועשרים רשאי״ן ליחלק ובס״ב כ״מ שאמרנו רשאי״ן עדיף טפי שלא לחלק אלא דמ״מ קשה דרש״י בגמרא ששה נחלקין רשאין הם מה דלא כ״כ מלת רשאי״ן בעשרים במשנה הפך ממ״ש כאן. ודעת הט״ז מדלא אמר משנה נו״ן א׳ ששה רשאין וכן בעשרים משמע דברירה בידם יע״ש. ומ״ש דיש מעלה ברוב עם מחילוק ברכות ק״ק דודאי בלא״ה ברכת זימון צריך בג׳. ועמ״א צדי״ק אות ט״ו ותר״צ וצ״ע מ״ש ביה״כ מכאן ועמ״ש באות ד׳ אי״ה בזה:

ונ״ל עט״ז אזיל צשיטתיה באות ג׳ ורש״י במשנה שם כ״כ אבל לעיל בגמרא כ׳ בששה אם רצו רשאין עמ״ש באות ג׳ מזה די״ל בין עשרים לששה ועב״ח בזה:

פשיטא לי הא דתנן ששה נחלקין בלא בירך א׳ מהם הא בירך א׳ לעצמו אין נחלקין אע״ג בקצ״ד ס״א דב׳ יכולין לזמן על הג׳ שבירך לעצמו היינו דיעבד אבל לכתחלה לא וכ״ש אם א׳ מהם זימן עם ב׳ אחרים ובהא א״ש מ״ש הב״י בשם תוספתא עשרים נחלקין ובלבד שלא יהא א׳ בהם שמפטירין מזימון שזימון בג׳ או בירך לעצמו אע״ג דלכאורה כ״ש הוא מקצ״ד ס״א כה״ג בעשרה הם מזמנים עליו אפ״ה לכתחלה לא יעשו כן אלא שראיתי להדרישה כתב דבירך לעצמו מזמנין עליו יע״ש ומשמע ליה ז״ל אף לכתחלה. אבל באם זימנו ג׳ אף שמחויבין בשם מודה הפרישה להב״י דשוב אין מזמנין בעשרה עליהם ויראה דאפילו שלשה בירכו כ״א לעצמו להפרישה נחלקין בעשרים כה״ג ולהב״י כ״ש דלא. וראיתי להפנים מאירות חלק שני סימן וי״ו העיר במ״ש הפרישה וכבר כתבנו דיעבד ודאי הכין הוא ואף ג׳ שברכו כ״א לעצמו מזמנין שבעה עלייהו מטעם דלא גרע מעלה של ירק כבסימן קצ״ו ס״ב אכל לכתחלה להיות מחלקים בעשרים כה״ג י״ל דלא וכמ״ש הב״י ואי״ה בקנ״ד וקצ״ו יבואר עוד:

אינם עט״ז לכאורה ג׳ שיטות בכאן מהב״י משמע בזימון יותר טוב שאח״כ יברך כ״א בהמ״ז לעצמו וכבסי׳ קפ״ג ס״ז והד״מ כאן אות ג׳ כתב דטוב לברך בלחש מ״מ מלה במלה עם המברך ובחתימה ימהר קצת ולסיים קודם ולענות אמן (אפשר לב״י א״צ) ולהב״ח טוב שלא לברך כלל בלחש כל היכא דיש זימון ולשמוע מפי המברך כל בהמ״ז ולד״מ ולהב״ח יש קולא ג״כ אם רבים הם אף שיכולין לשמוע ברכת הזימון כל שאין שומעין ברכת המזון טוב שיברכו כ״א בפ״ע ושוב אין רשאין לזמן ולהב״י כה״ג מחויבין לזמן רק באין שומעין ברכת הזימון אז רשאין ליחלק לשלשה והב״ח הקשה מברכות מ״ה ב׳ הביאו הט״ז ג׳ ליזמנו ויברכו בהמ״ז בפ״ע ויקיימו תרווייהו זימון וחילוק ברכות ש״מ כל דאית זימון ליכא חילוק ברכות וזה יקשה ג״כ להד״מ והט״ז תי׳ זה תירץ א׳ לד״מ א״ש ולב״י קשה קצת עוד תי׳ אף להב״י דחילוק ברכות היינו כוס בהמ״ז כשיברכו כ״א בפ״ע בלא זימון ובהמ״ז טעון כוס אף ביחיד יברך כ״א פה״ג וברכה אחרונה. וי״ל א׳ להמחבר בקפ״ב ס״א י״א וי״א משמע כדיעה ב׳ וא״כ אדרבה כשלא יזמנו ליכא כוס ועוד יזמנו ויקמו כ״א כוסו בידו ויכוונו שלא לצאת בפה״ג של המברך ויהיה זימון וחילוק ברכות וצ״ע:

אינו עט״ז עתוס׳ ברכות מ״ה א׳ ד״ה שלשה ירושלמי הכי את אמרת חייבין לזמן והכי את אמרת אין רשאין לחלק (בדף נו״ן) בתחלה פירושו כרא״ש דהיינו כקושיית בבלי מאי קמ״ל לא קושיא ורומיא (וז״ש ואין זה קשה כלומר רומיא) אח״כ פירשו דירושלמי פריך אהדדי והעלו חילוק זה שכתב הט״ז משמם אבל הרא״ש בריש ג׳ שאכלו ודף נו״ן א׳ פירש ירושלמי כבבלי מאי קמ״ל ומשני כו׳ ויש ב׳ דינים אם נקבעו בהמוציא לדידהו בהסיבה ולדידן בישיבה (כבסי׳ קס״ז סי״א) אף לא אכלו כזית חייבין תו לגמור ולזמן ואם בתחלה לא קבעו ואח״כ נקבעו בגמר סעודה חייבין לזמן והביא הב״י בס״ב וס״ד דברי הרא״ש אבל בדיבור בעלמא ולא אכלו כלל לא נתחייבו (דלא כמשמעות הרר״י עב״י) וסיים כיון שהם קבועים בגמר האכילה וכ״ה לשון הרא״ש שם ר״פ ג׳ שאכלו ומ״מ היה להמחבר להביא בהדיא לשון התוס׳ דאם בהמוציא לא נקבעו יש רשות לסיים סעודה קודם ובתנאי שאכל כזית קודם (ואפשר ל״ד כזית) ואף שהרא״ש ל״פ כתוס׳ מ״מ אפשר דמודה לדין זה והואיל ומידי דרבנן הוא דרוב פוסקים ס״ל זימון דרבנן היה לפסוק כתוס׳ ועיין א״ר אות ה׳ ולמ״ש א״ש:

שוב עט״ז ברכות נו״ן א׳ ורש״י פירש אזמין בדוכתיה שיצא לשוק שקורין אותו והוא יוצא בזימון זה כמבואר שם דף מ״ה ב׳ יע״ש והיינו שאין רוצה לאכול עוד ונתחברו יחד אי לא אזמין עלייהו מחוייבין כאן בזימון שבאו מחבורה שכבר נתחייבו ואי אזמינהו שם פרח זימון ואסורים לזמן כאן דכבר יצאו וכאן לא אכלו והקשה הר״ר יהודה ע״ז הביאו הרא״ש פשיטא דאסורין שכבר יצאו ע״כ פירש מחבורה של ד׳ (כבס״ו) והרא״ש כתב די״ל שאכלו אח״כ אין יכולים לזמן וזה כפירוש התוס׳ שם ד״ה שלשה בא׳ מפסיק לשנים והוא אוכל אח״כ (בדף מ״ה ב׳) קמ״ל דאי אזמין בדוכתיה פטורים מזימון הא אם ירצו מזמנין על מה שאכלו אחר כך ולכאורה רש״י ותוס׳ בתרתי פליגי א׳ מדפירש״י קורין לו ביצא לשוק ולא בא׳ מפסיק לשנים ש״מ דסובר דאכלו אחר כך חייבין בזימון על מ״ש אח״כ ולתוס׳ פטורים הב׳ לרש״י אף בלא ב׳ אכלו אח״כ בלא אזמין חייבין לזמן ולתוס׳ כל שלא אכלו אח״כ פטורים לכ״ע ולזה כתב הב״י דאינו כן אלא תוס׳ מודים לרש״י בזה אף שלא אכלו אח״כ חייבים הואיל ובאו מחבורה שחייבים אלא דמש״ה פירשו באחד מפסיק לתרץ קושיית הר״ר יהודה וסוברים פרח זימון ופטורים הא אם ירצו רשאים לזמן על מ״ש אחר כך והטור מפרש כתוס׳ משום קושיית הרר״י ואפ״ה פוסק כרש״י בזה דאסורים לזמן אפי׳ אכלו אחר כך וכמ״ש הרא״ש אין יכולים לזמן וז״ש הב״י דהטור כתוס׳ היינו לענין אזמין בדוכתיה א׳ מפסיק לשני׳ ומ״מ סונר איסורא איכא דלרש״י כה״ג באכלו אח״כ מזמנים כו׳ אבל מ״ש הב״י דר״מ (פ״ה מה״ב הי״א) כרש״י צ״ע דהר״מ כתוס׳ ממש עיין ב״ח ועיין כ״מ שם ותבין:

ואפי׳ עט״ז וכ״כ הב״ח ובקפ״ד ס״ב כל שאין אכילה גסה רשאי לאכול מעט כאן ויברך מ״מ אם שבע ליכא חיובא כאן הא צריך לחזור למקומו ואין שייך אין רשאין לחלק ובקצ״ז מי ששתה לשובעו ראוי שיברך בהמ״ז אבל לומר מי שרוצה לברך בהמ״ז וישתה תחלה דאז אין צמא כו׳. ולמ״ד ז׳ מינים טעונים זימון עמ״א כאן אות ב׳ בשם ב״ח קצ״ב וקע״ח ס״ה דז׳ מינים א״צ ברכה במקומו א״ש קושיית הב״י כאן לפירש״י אע״ג שלא אכלו כאן. ובחידושינו נו״ן א׳ הארכנו בזה ואי״ה יבואר במ״א עוד וכאן אין להאריך. עמ״א י״ג: