השמש עט״ז ברכות מ״ז ב׳ ומסיים הלבוש כיון דדרכו בכך זו היא קביעתו יע״ש ולא גרע מאמרו ניכול לחמא בדוך פלן אע״פ שלא ירדו מבהמות כבסי׳ קצ״ג. מ״ש המחבר כותי ע״ה כו׳ הא עובר עבירה ולא נדוהו מצטרף עסי׳ נ״ה בב״י וכאן סי״א וכותי אע״ג דאין שומרים שבת ד״א ברה״ר הלכתא גמירי לה וכדומה הרבה עיין ר״פ הזורק אפשר מיירי בכותי שלמד ומחזיק בכל ובזמה״ז כעכו״ם ועמ״א אות ב׳ ושם יבואר אי״ה:

ומ״ש המחבר גר מזמנין ויכול לברך בהמ״ז ולומר שהנחלת לאבותינו יש לי העני הרהורי דברים בגו והנני פורטם בעזה״י. עי׳ תוס׳ ב״ב דף פ״א א׳ ד״ה למעוטי לר״ת גר אין אומר לאבותינו ולר״י בעל התוס׳ יכול לומר כר׳ יהודה אב המון גוים ומ״מ ר״י סובר לתת לנו אין אומר הגר רק בני קיני כו׳ כדמוכח סוגיא דמכות י״ט א׳ יע״ש ולפ״ז בהמ״ז בגר י״ל מדרבנן דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך לא לגר ועי׳ הג״א שם כתב כן לרש״י ברכות כ׳ ב׳ דנשים אין להם חלק בארץ ה״ה גרים ועמ״א קפ״ו א׳ דכהנים ולוים היו ערי מגרש כו׳ משמע דגרים לא (בהג״א וכן פוסק והזהי״ר ראוי להיות הזוהר) אמנם הר״מ פ״ד מבכורים ה״ג הגר מביא וקורא סובר יותר מר״י בעל התוס׳ אף כל הגרים אע״ג דכתיב אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו כבר היטב אשר דיבר בעל ס׳ לחם יהודה בשם הרמב״ן והר״ן נשבעת לאבותינו לתת לנו תחילה היתה השבועה לאברהם שהוא אב לגרים ג״כ ליתן לכל זרעו אף הגרים זרעו (שלמדם אמונה ער״מ פ״א מ״ד דבכורים) אבל אח״כ שנתגלגל הדבר ע״י מכירת יוסף גלות מצרים נתחלקה רק ליוצאי מצרים משא״כ בוידוי מעשר שני פסק הר״מ ז״ל פי״א הי״ז דגרים אין מתוודין שא״י לומר אשר נתת לנו דמשמע נתת כבר וזה א״א. וא״כ לפ״ז אף להר״מ ז״ל גר פטור מבהמ״ז דא״א אשר נתן לך כמו במעשר שני כאמור. והנה בכהנים ולוים כתב הר״מ ז״ל הטעם ערי מגרש ולא לאבותינו לתת לנו ראוי היה ליתן לנו כמו בגרים (כמ״ש הרמב״ן ור״ן) דאלולי לא טעו בעגל עבודה בבכורים ושבט לוי היו ראוי להם חלק כו׳ אה״נ ועדיפא מיניה קאמר. ולמ״ש בהג״א ברכות כ׳ ב׳ שם זכרים א׳ הוא גר חייב בבהמ״ז מ״ה אבל למ״ש המ״א בקפ״ו קשה עי׳ מסכת מעשר שני פ״ה מי״ד ופ״א דבכורים מ״ד יע״ש בר״מ ור״ש וכאן אין להאריך:

וראיתי להתי״ט במסכת בכורים פ״א מ״ד דלא נתחלק הארץ לגרים דשבועה היתה קודם שנקרא אברהם וזה ביאר בחיבורו עכ״ל לא הבינותי דבראשית ט״ו כתיב כן א״כ איך קורא אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו הגר וכמ״ש הרמב״ן לתת לנו ראוי היה כו׳ א״ש ובחיבורו לא מצאתיו כעת. וסוגיא דמכות י״ט א׳ קשה להר״מ ז״ל וקרא הבאתי פרי האדמה אשר נתת לי דיהבית לי זוזי וזבנה כמ״ש בס׳ לחם יהודא למהר״י עייא״ש ז״ל עי׳ ב״ב פ״ז א׳ יע״ש. וקרא ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו הארץ הזאת קשיא לי בגר וצ״ע לי:

נשים עט״ז הרר״י הכהן צירף אשה לזימון ומשנה ברכות מ״ה א׳ קשה וא״ל דבזימון עשרה צירף ומשנה בזימון ג׳ דמשמע בטור שהרר״י הכהן אף לג׳ צירף ותירץ הט״ז דמשנה אין מזמן שתברך היא ברכת הזימון דומיא דע״כ מזמנין שפירש״י נ״מ להוציא אחרים (אפשר דקשיא ליה דלצירוף אף ירק כזית די וכאן משמע פת לכן פירש כן) ה״ה אשה כה״ג אבל לצירוף ג׳ י״ל מצטרפות דאי ספק הוא אמאי לא מיבעיא לן בדף כ׳ זה ש״מ דמצטרף והר״מ סובר לצירוף ודאי לא כו׳ ועא״ר ובחדושינו הארכנו די״ל אשה עם אנשים לא מצטרפות דאין חברתן נאה או פריצותא והר״י הכהן מיירי באשה עם בעלה ובנה דל״ש הנך טעמי ועי׳ לבוש ס״ו דאין מזמנין על אשה עם בעלה יע״ש. חצי עבד וחצי ב״ח אפשר מזמנין עליו ולעצמו עסי׳ תקפ״ט ותרפ״ט עא״ר ה׳ ואי״ה שם יבואר: