חלוקו עט״ז כפי׳ הב׳ בב״י על מה שכתב הטור לקמן ברל״ט ובש״ע ס״ב לענין פשיטת הכתונת: מ״ש אמאי לא אמר ר״י בלבישת חלוקו (שהיה מכניס ראשו בעודנו שוכב) הנה י״ל דה״א דרשאי לפשוט דרך ראשו ולהפך צד פנימי לחוץ קמ״ל דא״א שלא יתגלה מקצת גופו משא״כ לבישה פשיטא דאין לישב במטה בגלוי הגוף א״נ כמ״ש הדרישה דר״י תרתי קאמר דלא היה מהפכו דא״כ יצטרך להפוך אח״כ כשילבש גם קורת ביתו משום צניעות ותרתי אשמעינן בפשיטת לבושו: והוי יודע שהר״מ ז״ל פ״ה מהלכות דיעות ה״ו צניעות גדולה נהגו ת״ח לא יתגלו ראשם וגופם משמע שאר אדם מתגלים גופם וראשם ועיין לקמן דריב״ל לא סגי ד׳א בגילוי הראש למדות חסידות ומרבי יוסי דאמר לא ראו קורות ביתי ומאי רבותיה משמע ג״כ לחסידות ושאר כל אדם אין איסור ולמ״ש הדרישה י״ל ר״י תרתי קאמר דלא הפכו שיצטרך להפכו אח״כ הא שאר כל אדם אין מקפיד עט״ז אות ב׳ ועמ״ש לקמן בהא דלא ילך בקומה זקופה ג״כ כתב הר״מ ז״ל בה׳ דעות לת״ח יע״ש:

ללובשו עט״ז לדעתי כיון האדון ז״ל כוונה גדולה כמו שאגיד כי ידקדק כו׳ שלא יהפוך קשה טובא מה״ת יהפוך פנימי לחוץ ויתגנה שהוצרך להזהירו ואיזה דקדוק שייך בזה והול״ל ידקדק בחלוקו להפכו כדרכו כמ״ש ר׳ יוחנן המקפיד על חלוקו להפכו (הטור הוסיף מלת כדרכו) ולזה אמר בשלמא הטור הביא דר״י וכפירש״י לובשה כשהיא הפוכה וכמה בגדים טורח ומסיר ולובש כדרכו (ויצא לרש״י זה מרבי יוסי קי״ח שם דלא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי ותרתי קאמר כמ״ש באות א׳ בשם הפרישה ולאו מדת חסידות לת״ח כ׳א לכ״ע א״כ ת״ח מעלה יתירה דלובשה כשהיא הפוכה מסירה) ומש״ה אמר מדקדק ללובשו כדרכו ולא אמר להופכו כדרכו דלא תטעה לומר הפי׳ לובשה מסירה כמימרא דרבי יוחנן ויהיה כפי׳ שלא יהפוך היינו בפשיטה לא יהפוך אחר שפשט לאיזו סיבה כי ישכח למחר וילבוש כך או שאר פירושים. משא״כ המחבר השמיט כאן מימרא דר׳ יוחנן הול״ל ידקדק בחלוקו להופכו כדרכו הן אמת בח״מ רס״ב סכ״א הביא המחבר תנאי ד׳ שהוא מדקדק בחלוקו להופכו ולא סיים כפירש״י לובשה כו׳ ומ״מ הרי רש״י סובר כן ועד״ר כאן ושם צ״ע דבריו במ״ש רק חלוק בטביעת עין:

ינעול עט״ז. לי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י: הנה יש בכאן ה׳ פירושים. הפי׳ הא׳ הוא הב״י דרב יוסף ורב אשי כחדא הוויין וכמ״ש התוס׳ ד״ה דעביד דברייתא ור׳ יוחנן לא פליגי אלא ימין ושמאל כ״א חשוב זה לבהן וכדומה וזה לתפילין והפוסקים השמיטו בריית׳ ודר׳ יוחנן (הרי״ף ור״מ ורא״ש) דרבי׳ רב יוסף ור׳א גם בתרא איזה שירצה כי כ״א יש חשיבות. אבל הטור פוסק כרנב״י דברייתא מסייע ליה דתניא בנטילה ורחיצה וסיכה ימין ובחליצה שמאל ומאי האי דתניא בבחינת שונות הול״ל בכולהו ד׳ יש ברירה או ימין או שמאל וכ״כ דלא סיים בריית׳ יש דרך לאוקימתות רב יוסף ור״א משא״כ לבתר דהביא מסדר הש״ס סיפא דברייתא חולץ שמאל בהכרח כרנב״י (וזה הכרח כפי׳ הב״י בטור דחולץ לשמאל מפני כבודו של שמאל דאי כפירש״י מפני כבוד של ימין א״כ ברייתא כולהו משום ימין נקיט ולמה לא פסיק כרב יוסף ור״א והבן) והטור השמיט דעת התוס׳ מנעלים שאין קשירה ימין תחלה גם חולץ שמאל ורחיצה הכל השמיט ולכאורה במנעלים שאין קשירה אין סובר כתוס׳ כי סובר היכא דיש לכבד לימין ושמאל מחויב תרווייהו ביש קשירה דוקא נעילה בימין וקשירה חשיבות שמאל ובאין קשירה איזה שירצה ויהיה הפי, חולץ שמאל לאו בדוקא אלא ה״פ נועל דוקא ימין וקשירה בשמאל משא״כ בחליצה א״א לכבד תרווייהו חולץ ורשאי שמאל לכבד אותו (כפי׳ הב״י בטור) אלא דקשיא א״כ אמאי לא אמר בבריית׳ וכשהוא חולץ ורוחץ וסך שמאל רשאי תחלה וז״ש הב״י דוקא מרחיצה לא מנעיל׳ והבן זה וע׳ היטב בב״י וברש״י ותבין: הב׳ פי׳ הב״ח ז״ל דשלש מחלוקת רב יוסף כפי׳ התוס׳ דל״פ בריית׳ ור׳ יוחנן ומיהו מי שמחבב ימין יחבב תמיד ימין ומי שמחבב שמאל יחבב תמיד שמאל ור׳ יוחנן איקפד על רב שמן כו׳ ור׳ אשי אמר חזינא לר״ח דלא קפיד כלל כי בדבר הרשות לא שייך כבוד כלל וחולק על ברייתא ור׳ יוחנן והפוסקים שהשמיטו דפסקו כרב אשי דלהב״י קשה היה להם להביא דמי שמחבב פ״א כו׳ יע״ש והטור פסק כרנב״י: הג׳ הוא פירוש הא״ר בכאן אות ב׳ והוא כי רנב״י ורב אשי כחדא הוויין ולא כתוס׳ ד״ה וסיים אלא רנב״י אמר דברייתא נועל ימין וקושר שמאל היכא דיש לכבד תרווייהו אבל היכא דא״א לכבד תרווייהו יש ברירה איזה שירצה יכבד כי לכ״א יש מעלה. ובא רב אשי לפרש דברי רנב״י חזינא כו׳ דלא קפיד פעם נועל ימין וקושר שמאל ופעם נועל שמאל וקושר ימין יע״ש היטב ולפי דבריו הרווחנו דהטור פסק כרבים רנב״י ורב אשי. והשמיט מנעלים שאין קשירה כי יש ברירה וחליצה יש ברירה וכפירש״י דחולץ שמאל כבוד לימין וה״ה איפכא רשאי וברייתא ה״פ נועל ימין וכל אינך יש ברירה בימין דגם הוא חשוב וה״ה איפכא (כעין דעביד כמר עביד כו׳) ומיהו בנעילה ימין וקושר שמאל או איפכא אלא דלפ״ז קשה אמאי הביא הטור דברי רנב״י ולא דברי רב אשי דעדיף טפי: הד׳ הוא לדעתי כך. כי מאמר ר׳ יוחנן כתפילין כך מנעלים מה תפילין כו׳ מלת כתפילין בכף הדמיון אין לו ביאור ומיותר יאמר מה תפילין אלא ידוע בלבישת תפילין לובש שמאל ואח״כ של ראש החשוב (מטעם טטפת כו׳) וחליצה פושט של ראש תחלה מטעם הנ״ל כך במנעלים ממש כן הוא לובש שמאל שאין חשוב קודם דא״כ עשית של ימין מכהה (בחדושי הארכתי בשבת ס״א וזה שיטת רז״ה ושאר פוסקים דרבי יוחנן כרב הונא סובר לענין שבת באותו שיש מכה וכ״ה בירושלמי בפי׳. ומ״ש ר״ש ברבא והביא מסכת דרך ארץ סיפא דמתני׳ חולץ שמאל דמרישא י״ל נועל ימין בלא קשירה ונועל שמאל בקשיר׳ וכ״ז שאין קושר ליכא פנימה מכהה עד שיקשור רק מחולץ קשיא והבן) ובחליצה ימין תחלה והשתא א״צ לומר דפליגי בבלי וירושלמי כמ״ש בחדושינו שם ורב יוסף אמר דעביד כמר עביד דפליגי ודאי ר׳ יוחנן וברייתא מש״ה השמיטו הפוסקים הרי״ף ור״מ וכן רב אשי סבר הכי ורנב״י יחיד בזה כי סיפא דברייתא חולץ קשה וכדכתיבנא. ומיהו אנן פסקינן בסי׳ ש״א כחייא בר רב ואי״ה שם יבואר עוד: ומעתה הבוא נבוא לדברי הט״ז והוא הפי׳ הה׳ דסובר דאין כאן שום מחלוקת כי רב יוסף ורב אשי סוברים דאין קפידה כמו מנעלים שאין קשירה או בחליצה רצה ימין או שמאל ורנב״י אמר ירא שמים יוצא ידי שניהם ביש קשירה ראוי לכבד שניהם ימין ושמאל (ויהי׳ הפי׳ יוצא ידי שניהם כפי מה שתרצה לפרש) ומש״ה השמיט הטור מנעלים שאין בהם קשירה וחליצת מנעל כו׳ אבל הרב בהג״ה הביא כולם אבל המחבר הביא חליצה והשמיט מנעלים שאין קשירה יש לתרץ כמש״ל או סובר חולץ שמאל לחשיבות שמאל ומש״ה השמיט מנעלים שאין בהם קשירה ואין להאריך יותר:

בקומה עט״ז כתב דל״ג בגמרא ד״א ומ״ש ויש מתרצים הוא הב״ח יע״ש. ומ״ש והוא מסתבר כ״כ הב״ח ג״כ אלא שא״א למחוק בגמרא ד׳א ועמ״ש במ״א אות ה׳:

ולא עט״ז הראה לח׳ אות ג׳ ושם נאמר כיושב בביתו עכשיו יש איסור בחוקותיהם ומהני הנחת יד על ראשו ויראה ה״ה אם מפלה ראשו שרי כה״ג דניכר הוא משא״כ לילך בגילוי הראש ד״א תחת השמים לא מהני הנחת היד על ראשו ואי״ה שם יבואר. ומ״ש ביושב כקרון כמהלך והיינו דלא מהני הנחת יד ועא״ר אות ד׳ ולא הבינותי מצ״ד אות ד׳ דהתם אם א״א לעמוד יושב וא״צ לירד דקשה עיכוב הדרך ולא יכוין רק אם אפשר לעמוד עומד דתיהוי מורא שכינה יותר ומה בכך דכמהלך דמי. ולפ״ז אם אפשר לו לעכב העגלה ויבא למחוז חפצו ואין טורד בעיכוב ודאי לא יעמוד בעגלה דכמהלך דמי. ואי״ה שם יבואר: