שמוציאין אילני סרק עט״ז וכ״כ המ״א אות א׳ כתב א״ר אות ב׳ בשם ע״ת מרקחת קרי״ן פה״א אע״ג דאין ראוי בעיניה כ״א ע״י חומץ דומה לזנגבי״ל יבש כיון דנטעי אדעתא דכך וכתב א״ר זנגבי״ל ראוי ברטיבה וקרי״ן דומה לעני״ס ואלינד״ר בר״ד ס״א שהכל. ולא הבינותי כלל דקרי״ן חי בפסח מברכין דראוי לאכילה עסי׳ תע״ג ס״ה מ״א י״א גם מ״ש א״ר דאין ראוי לאכילה וורדים יוכיחו בר״ד סעיף י״א ומ״א כ״ג גם קרי״ן כמדומה אין נזרעים ורוב ראיתי גדל מאליו דינו כעשבי דדברא בר״ד ס״א ושהכל ול״ד לפירות שאין נזרעין עט״ז בר״ד ח׳ וכבר כתבתי בר״ב בט״ז י״ב בענין מרקחת יע״ש וכאן אין להאריך. ועניס ט״א יש ואי״ה יבואר בר״ד:

בשמים עט״ז כעין שעושין למאגן פולווע״ר עט״ז והילכך אע״ג שסוק״ר הרוב ומעט אינגב״ר הוי כשמן אניגרו״ן. עמ״א ר״ב אות ל״ה:

צנון עט״ז ברכות ל״ו א׳ דל״ד לקורא יע״ש ואותם שרוקחים קליפה העבה של צנון בדבש למ״ד על צנון מרוקח פה״א ה״ה קליפתו ול״ד לקליפת מראנצי״ן דהקליפה עבה של צנון הוא המשובח שבו וזה פשוט ועט״ז ר״ה ג׳ ואי״ה יבואר שם: