היו עט״ז ברכות מ״ב ומ״א א׳. ומ״ש ועתה חפץ בשני יקדים הוא דברי הב״ח הביאו המ״א אות ב׳ ואע״ג באות ג׳ תי׳ לזה הקושיא כמ״ש המ״א באות ב׳ דבז׳ מינים אזלינן בתר קדימה אף באין שוות דאקדמינהו קרא משא״כ שאר מינים נגד ז׳ מינים וכדבעינן למימר שם אי״ה מ״מ מסברא כ״כ איזה שירצה יקדים ולא כתב אין קדימה ש״מ דתליא במה שחפץ עתה הא לא״ה מין ז׳ עדיף אף באין שוות (אבל במ״א ב׳ כתב שאין ל׳ הרא״ש משמע כן) וסמ״ק עובר באין שוות חביב עדיף אף לר׳ יהודה והטעם דבשוות אין תליא ברצון האוכל מאחר שא׳ פוטר חבירו ראוי שמין ז׳ יפטור שאר מינים ובאין שוות אין פוטר תליא בדעת האוכל מה שחביב עליו תמיד ראוי להקדים עי׳ פרישה. ומ״ש דהסמ״ק פירש איזו שירצה היינו ברוב פעמים לא הבינותי כלל דאיזו פי׳ שייך לזה ולא מצינו בגמרא הלשון איזה שירצה יקדים דסמ״ק טעמיה דנפשיה קאמר והרמב״ם (בס״ב) בפ״ח מה״ב הי״ג פסק כחכמים דר״י דחביב עדיף וסובר חביב הוי מה שעתה חביב הילכך בא׳ חביב אין חילוק הן שוות בברכה מקדים החביב כרבנן הן באין שוות דכ״ע אף ר״י מודה דחביב כה״ג עדיף (כעין פי׳ הסמ״ק) ופסק הלכה אין הכרע (אפשר דסובר דיעה א׳ בסתם הלכה כן כשכותב וי״א משא״כ היכא שכותב ולהרמב״ם כמו אבל הרמב״ם אין הכרע ומ״מ רא״ש נגד סמ״ק י״א הלכה כרא״ש וי״ל דהר״מ כסמ״ק בזה והבן) וא״כ הלכתא כך הוא בשוות וא׳ פוטר חבירו אם רוצה לעשות כרא״ש או כר״מ עביד שיקבע לו הלכה כא׳ לא פעם כך ופעם כך ואין ביניהם מין ז׳ מקדים החביב לכ״ע ומלת דשפיר א״י דמחויב הוא ובאין שוות דאין פטור רק הקדמה ומין ז׳ רוצה עתה ומין אחר חביב עליו אין הכרע לרא״ש יקח מין ז׳ דחשוב ורוצה עתה בו ולסמ״ק יקח החביב ודעביד כמר עביד כו׳ ולשיטתיה במ״ש כב״ח וחביב באין מין שבעה אין הכרע בין רא״ש ורמב״ם (ראב״ד לכאורה ט״ס) דעביד כמר כו׳ ואם מין ז׳ ושאר מינים ושוות ורוצה עתה במין ז׳ ושאר מינים חביב עליו לכאורה יקח מין ז׳ דאל״כ הוי דלא כמאן וצ״ע בזה כעת:

ולי העני יש בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י בוסר דמברכין פה״א בספק כבסי׳ ר״ב ס״ב אם יש לו בוסר ופה״א איזה מקדים דאפשר דראוי לברך על מין מבורר על צנון פה״א ולפטור הבוסר בספק ויפטור הוודאי גם קליפת רימונים המרוקחים בדבש אם נאמר שיש בו מהספק או פה״ע כמ״ש המ״א ר״ב י״ז אם מקדים צנון לו כו׳ ומיהו אפשר שאין זה שבח א״י בוסר או קליפת רמונים שאין טוב כ״א אחר הריקוח עמ״א לקמן אות ח׳ ובאנו למחלוקת המ״א ולבוש שם. גם אי בעי כוונה כה״ג או לאו עסי׳ ר״ו. ומ״ש שם עוד אודיע לך דהתבשיל משאר מינים ומעט קמח חטה בו ותבשיל משעורה לבד י״ל קודם תבשיל שעורה מז׳ המינים לתבשיל שאר מינים אף לענין במ״מ חשוב הוא כבסי׳ ר״ח ס״ב לענין חשיבות הוי יותר חשוב תבשיל שכולו שעורה עא״ר אות י״ד יע״ש:

בחידושי שם כתבנו הרשב״א והרא״ש נקטו שוות אתרוג וענבים אפשר דוקא נקטו לא חטה וצנון דלאו מין ז׳ הוי דחטה דקרא לחם ולשיטתיה דמעין שלש ד״ת וכוסס חטה בנ״ר ואמאי ש״מ דלחם הפסיק ענין וחטה אלחם קאי (וא״כ דייסא לדידיה נמי אפשר דרבנן) ומזה קשה קצת עמ״ש הטור כאן דכוסס חטה אפשר הוי מין ז׳ ובר״ט סובר דמעין שלש ד״ת וכוסס אין מברך כ״א בנ״ר ורש״י נקיט לדמיון זית ותפוחים ולמה לא גפן ותפוחים לכאורה באכל ענבה א׳ בריה כבסי׳ ר״י מברך מעין שלש ופוטר בנ״ר דתפוחים כבסי׳ ר״ח סי״ג א״כ אף לחכמים דפסקו חביב עדיף כאן הואיל וברכה אחרונה מברך מעין שלש בהכרח ופוטר בנ״ר דתפוחים אית לן למעבד ברכה ראשונה כן לברך על המין זיי״ן ולפטור תפוחים מש״ה מצייר זית דיש בו גרעין ולא הוי בריה ופחות מכשיעור והבן זה ומ״מ א״י אם הדין הוא כך דברכה ראשונה יעשה על החביב ואחרונה על מין ז׳ ויפטר בנ״ר דתפוחים ואין להם שייכות זה לזה ועדיין צ״ע:

והלבוש כתב בס״ב וי״א משמע דהלכה כדיעה א׳ בסתם יע״ש ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר:

וי״א עט״ז פה״ע נגד שהכל ופה״א נגד שהכל הם קודמין אף דשהכל חביב לו עמ״א ג׳ ופה״ע ופה״א בשניהם שוים ינ.״ש כבה״ג ויוצא ממ״נ ובחביב פה״א יקדים חביב כדיעה א׳ בסתם ועמ״א ד׳ ואי״ה יבואר והנה דובשא דתמרי שהכל משבח א״י הוא וחביב עליו ומין אחר פה״א יראה פה״א קודם כ״כ בחידושי:

והוי יודע אם יש דבר שברכשו ספק אם פה״ע או פה״א דמברך מספק פה״א אם יש לו עוד דבר פה״א ופה״ע עדיף טפי שיאכל הג׳ יחד כבסי׳ ר״ב סי״א ור״ח ס״א ואם אין לו רק דבר שברכתו פה״ע יברך פה״ע ויכוין שלא להוציא הספק דאל״כ איך יברך אח״כ פה״א. ומיהו הא א״ל דיברך תחלה פה״א ומיד פה״ע ויאכל דיוצא ממ״נ דהוי הפסק אם יאכל תחלה פה״א הפסק או יאכל פה״ע ומיד שבירך צריך שלא יפסיק בדיבור אחד כבסי׳ ר״ו ואם אמר בא״י אמ״ה בורא פה״א ועץ ונתכוין לשתיהן אם נאמר דאפי׳ מלה אחת הוי הפסק יש למיבעיא אם יצא ידי פה״ע ואם נאמר דבעינן ג׳ תיבות איכא למיבעיא אם יצא ידי שתיהן מר״ט במ״א אות ח׳ בורא מאורי האש בורא בשמים שם טעה משא״כ כאן דכוונתו לשתיהן אפשר דיוצא וצ״ע בכל זה:

כל עט״ז בטור כתב אפי׳ אם השני חביב כו׳ ויש ט״ס וצ״ל וקשה למה יועיל כאן מוקדם באין שוות ומלת ל״א ט״ס. ומ״ש דאקדמיה קרא כעין זה כתב המ״א אות ב׳ ואמנם מ״ש ש״מ דמוקדם הוי מעליא בכל גווני קשה קצת דודאי ברכות שלפניו הוי דרבנן ולא להכי אקדמיה קרא וארץ דהפסיק עני לאו להכי אתא ולשום דרשא כדאמרן והמ״א כתב הואיל ואקדמינהו קרא אנן נמי נקדמיהן יע״ש ולדינא יבואר אי״ה בט״ז ה׳ ומ״א ח׳ בזה:

הילכך עט״ז הסכים להשואל בלבוש וכ״כ המ״א אות ח׳ יע״ש דזית קודם לבמ״מ דשעורים והיינו אע״ג דבמ״מ חשובה קצת יותר נגד פה״ע דתפוחים כמו במ״מ דאורז אבל אין כ״כ חשובה כמו פה״א לגבי שהכל והילכך קדימת הפסוק חשוב יותר וכמ״ש המ״א אות ח׳ והר״ב שכתב במ״מ מבוררת ואמנם מ״ש המ״א אות ז׳ דמבוררת יותר קשה דאם במ״מ מבורר יותר מיין אף בלא קדימה תקדים כמו יין ובטור לא נזכר יותר וי״ל מבוררת קצת עם מעלת הקדימה בפסוק כמ״ש באות ח׳ וי״ל דמבוררת יותר ויין חשוב מצד עצמו שקובע ברכה בכמה מקומות ואין זה תי׳ מספיק דמ״מ ליהוי כפה״א ושהכל. ומ״ש הט״ז מרא״ש דבמ״מ חשוב מפה״ע ושהטור לא ס״ל כן לכאורה י״ל דחשוב קצת מהם אבל לא בפלס פה״א ושהכל ומוקדם בקרא עדיף כמ״ש המ״א באות ח׳ אלא ממ״ש הרא״ש מ״א א׳ ואין להביא ראיה לרש״י מכל המוקדם בפסוק קודם אלמא חטה קודם לגפן דלא כבה״ג דמיירי במ״מ ואכתי איך תקדום שעורה לזית אלמא במ״מ קודם לזית. וזה טעות דמוקדם היינו זה ראשון לארץ ב׳. ומיהו אין להביא ראיה דזית קודם לבמ״מ דשעורים לדידן דקרא לאו בכוסס חטה מיירי וע״כ תבשיל וכמ״ש המחבר בס״ה וכ״ש לרא״ש וטור דמעין שלש בר״ט וע״כ חטה בתבשיל ואיך אמר כל המוקדם דזית מוקדם לארץ ב׳ לשעורה קודם די״ל כל המוקדם בפשטיות ועלה קאי תדע דהמוציא ודאי חשוב מכל ואפי׳ מזית ובמ״מ דחטה ואפ״ה כתב הרא״ש דאיכא לאוקמיה קרא בהמוציא ואין להאריך:

אבל כוסס עט״ז דקדק מלת אפשר בטור הביא מ״ש הרא״ש מ״א א׳ ואין להביא ראיה לרש״י דפה״ע שוה לפה״א דמוקדם בפסוק אלמא חטה קודם גפן וי״ל במ״מ ואף אם תרצה להעמידה בכוסס י״ל כך בדברים ששוות בברכות עכ״ל והנה למ״ש הט״ז באות ג׳ דב׳ קדימות יש א׳ מין ז׳ לשאר מינים ובאין שוות ל״ש קדימה וקדימת הפסוק במין ז׳ עצמו חשוב יותר וכמ״ש המ״א גם כן באות ב׳ וא״כ אמאי לא תירץ לבה״ג כפשטיה דמוקדם קודם חטה פה״א קודם פה״ע דאקדמינהו קרא והא דבה״ג במין ז׳ עם שאר מינים דע״כ יש חילוק ביניהם ש״מ דהרא״ש נמי לאו ברירא ליה דאפשר ה״ה בקדימת הפסוק באין שוות ל״ש קדימה כמו במין ז׳ על שאר מינין וכתב כן לנפשיה אפ״ה מיתוקם בכוסס ומוקדם בשוות ומש״ה כתב הטור אפשר שראה שאביו ז״ל מסופק בו בין שוות או שייך קדימת הפסוק כו׳ ומיהו דעת המחבר אין כבה״ג אלא כמ״ש בב״י דכוסס לא איירי קרא וכמ״ש במ״א אות ח׳ יע״ש:

ואיהו עט״ז ועמ״א אות י״ב ובקס״ח בט״ז אות ד׳ יע״ש:

שכר שעורים וחטים וטטרק״י אם יש בהם דין קדימה או לאו עסי׳ קפ״ב במ״א ב׳ במחלוקת שנויה אי שייך דין קדימה בהם ולמ״ש במ״א אות י״ג בשם לבוש דבש תמרים אין לו דין ז׳ מינים כ״ש שכר דאין לו דין מין ז׳. ברכת אכילה קודמין לריח כמ״ש המ״א י״ג ורי״ו. ואכילה לשתייה אין בו קדימה אם ברכותיהן שוות רק בחביב ורוצה עתה. אמר הכותב ראיתי לכתוב כאן דבר שיש בו ספק פלוגתא שלא לאכול כ״א תוך הסעודה וכדומה: א׳ כל ה׳ מיני דגן שלא לאכול חי או שלוק וקליות והגרעינין שלימין כ״א בתוך הסעודה ר״ח ס״ד. ב׳ קליפת מרנצי״ן מרוקחין בדבש וצוקר ג׳ דיעות פה״ע ופה״א ושהכל עסי׳ ר״ב במ״א י״ז וט״ז ר״ד ט״ו לא מהני תוך הסעודה דלא ללפת הפת בא אם יש לו פה״ע פה״א ושהכל יאכל זה עמהם וא״ל יראה לברך בהכל: ג׳ אורז ודוחן שנתמעכו בר״ח ס״ו ומ״א ט׳ למחמיר ראוי לאכול תוך הסעודה ולמאן דלא מחמיר יכול לנהוג כסוגיין דעלמא. אבל אורז גרעין שלימים י״ל דהוי ספק אי פה״א אי במ״מ עמ״א שם י׳ בלא נתמעך: ד׳ מי פירות ע״י בישול ושרייה מעל״ע בסי׳ ר״ב סי״א ספק ברכה אחרונה בתוך הסעודה וראשונה ראוי שיהיה לו פה״ע ושהכל כו׳. ה׳ זגים שנתנו עליהם תאנים בסי׳ ר״ד ס״ו בט״ז ומ״א אות י״א וי״ז ברכה אחרונה ספק וגם ראשונה אי פה״ע או גפן או שהכל יע״ש: ו׳ ברכה אחרונה בבריה או שתיית כזית במשקים יש בו מהספק ברי״ש י׳ לכן לא יאכל בריה אלא ירסק או כזית ולא ישתה כ״א פחות מכזית או רביעית. וכוס ברכה בהכרח ישתה רביעית בסי׳ קצ״ג ס״ג וה״ה כל המשקין ויי״ש בכלל עט״ז ר״י א׳. ז׳ מיני מרקחת מפרי האדמה שע״י בישול לגריעותא רק הדבש מתקן יש ספק בסי׳ ר״ה בט״ז אות ג׳ ומ״א ה׳ יע״ש אם פה״א או שהכל והמברך פה״א אין גוערין בו יע״ש בפריי. ח׳ מיני הריפות ממטרק״י וכדומה שאין מה׳ מיני דנן יש בו ספק כי הט״ז בר״ח אות י״א כתב שהכל ושם בפריי כתבתי שי״ל פה״א יע״ש. ערבי״ז שוטי״ן הן בגינה או שדה יש בו מהספק אם פה״א או שהכל בר״ד בט״ז אות ד׳ ובפריי שם. י׳ פאווידל״א בר״ב ס״ז ספק אם פה״ע או שהכל ובוסר יש למנוע ג״כ שא״י שיעורו שם סי״א יע״ש ולמאן דמחמיר יכין לו שאר מינים ג״כ ומאן דלא מחמיר בברכה ראשונה יברך שהכל אבל ברכה אחרונה אין תקנה ישמע חכם ויוסף לקח: