שאוכל עט״ז ברכות מ״ד א׳ קמ״ל התנא קושיית התוס׳ ותירוצם דאע״ג דאוכל דבר אחד בשביל מה שכואב לנו אם לא היה במעמד א׳ או שלא היה בלבו עליו ברכתו הראוי. וא״ת מנלן זה דלמא מליח שהכל ועל כולם שהכל דיעבד יצא ובטפל אף לכתחלה כן משא״כ פירות פה״ע אין פוטר ופת וי״ל דתנן (מ״ב א׳) בירך על הפת פטר פרפרת וכאן אשמעינן דלפת נמי פטור כמ״ש התוס׳ אלמא אף בברכה שאין פוטר הכין הוא. וכ״ש ברכותיהן שוות והטפל מין זיי״ן מברך על העיקר עסי׳ רי״א ס״א ולבוש כאן. ואם בירך על הטפל ולא נתכוון בפירוש על העיקר צריך לחזור ולברך דומה למ״ש הר״ב ברי״א ס״ה בהג״ה דאין בדין שיפטור אגב גררא יע״ש ומה כשהיו שתיהן לפניו בשעת ברכה או לא היה הטפל לפניו ויודע שיצטרך לכך כי דרכו שיחלש לבו כו׳ מברך על העיקר ופוטר טפילה ואף היו שתיהן לפניו בעי׳ שידע שיחלש לבו ואף גם זה דוקא באותו מעמד הא בטל מעמד זה ואח״כ אכל הטפל הוי נמלך וז״ש התוס׳ שם ד״ה באוכלי דב׳ התירוצים אין חולקים זע״ז ועי׳ נ״ץ פי׳ בע״א דלתי׳ ראשון אף שידע שיחלש לבו כו׳ אמת כ״ה אבל בטל אותו מעמד והוי נמלך והבן זה ועא״ר אות ד׳ ומפרישה נראה כמ״ש הט״ז ואין להאריך ועתי״ט. ועדיין קשה דפת פטור פרפרת שאני דעיקר הסעודה ע״ש הפת וכמו שחלקו ז״ל ואפשר זה הכלל כל כו׳ מוכח דאף פה״ע ופה״א וכדומה מברך על העיקר כו׳ ועי׳ אות דהו״ז בט״ז ומ״א ב׳ ואי״ה שם יבואר:

כדי עט״ז בגמרא ומי איכא מידי כו׳ ופי׳ רש״י ים כנרת חשובים מפת ובר״מ פ״ג מה״ב ה״ז הרי שצריך לאכול מליח עב״ח ובפי׳ המשנה אינה אלא בשומרי גנות ומשמע ל״ד פירות גינוסר אלא כל שאכל מתיקה וצריך למלוח לחתך הליחות הנדבקות באצטומכא אבל הטור והמחבר כתבו אפי׳ דג מליח לחוד. ולהרר״י באמת י״ל זה מי איכא מידי דפת טפילה לפירות והפירות הם ללפת כו׳ ועתי״ט:

וי״א עט״ז ברכות מ״א א׳ דאם הזית חביב עליו יש לכ״א מעלה יברך תחלה דוקא על הטפל פה״ע ואח״כ על העיקר פה״א ואם בירך תחלה על העיקר פה״א כבר נפטר פה״ע (וכ״כ הלבוש להדיא ומיהו בכוונה שלא לצאת על פה״ע בזה צ״ע וודאי) ואפושי ברכות כה״ג עדיף דכ״א ברכה מיוחדת לו ומיושב קושיית מ״א אות ג׳. וכתב דבב״א לא מהני זה ובאמת דמוקי ע״י אניגרו״ן ה״ה ע״י פת וחושש כו׳ עסי׳ ר״ב ס״ד וב״ח שם וכאן ואע״ג דמין ז׳ עדיף מחביב וא״כ זית כו׳ אפ״ה צנון עיקר כ״ש דחביב לא ידמה לעיקר וי״ל באין שוות חביב עייף עסי׳ רי״א ועמ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר מה שהקשה מברכות ע״א א׳ לר״י:

או עט״ז פירות גינוסר אוכל אח״כ במניח לחתך הליחות עיין אות א׳ או מברך על הפירות ופוטר המניח אם דרכו בכך:

שאוכל עט״ז לא הבינותי זה דמה בכך דהמיתוק על מה שישתה אח״כ הואיל וכבר בירך פה״ג והפסק לא הוי דהא אם היה באפשרי לברך פה״ג ויאכל המאכל קודם שתייה הוי שפיר אלא דהוי הפסק כמ״ש באות ו׳ משא״כ כאן שבירך פה״ג ושתה ואכל אח״כ הגרעין למתק אח״כ ויפטר פה״ג על מה שיבשה אח״כ העיקר והטפל הגרעין. ולי העני יש בכאן הרהורי דברים כפי מה שהבנתי מדברי הפרישה בכאן מוכרח אני להאריך קצת. בתה״ד סי׳ נ״א וז״ל שאלה מי שרוצה לשתות יין בשחרית וקשה לו אליבא ריקנא ומביאין לו מאכל מתובל או חריף למתק השתיי׳ צריך לברך על המאכל או לאו כו׳ והכא איך יהנה בלא ברכה ואמנם מצאתי בא״ז גודגדניות למתק השתייה אין מברך פה״ע כ״א שהכל מהכא משמע בנ״ד נמי מברך שהכל וצריך לחלק בין צנון וזית כמו שחלקתי הנה התחיל בקשה לו שלא יזיקנו כעין מלוח ופת וסיים במיתוק ודי באחד מהם גם מ״ש בנ״ד נמי והלא הוא ממש נדון הא״ז ולט״ז אף בתוך השתייה הוי כקודם י״ל קצת. ע״כ למדתי מפרישה תי׳ ע״ז וז״ל נמצא שג׳ חילוקי׳ בדבר אכל עיקר ואוכל אח״כ טפל שלא יזיקנו מה שאכל אין מברך כלל על הטפל ואם אוכל הטפל קודם מברך עליו ברכתו הראוי לו ואם אוכל למתק מברך שהכל אפילו בירך כבר על העיקר ודוק עכ״ל והשתא נדון א״ז למתק תוך השתייה וכבר בירך על השתיי׳ מקודם אפ״ה לא יאכל ולא ישתה (כמ״ש הפרישה שם דל״ד לשלא יזיקנו מה שאכל כבר) מש״ה מברך שהכל ואם אוכל קודם שלא יזיק לו אח״כ העיקר מברך על הטפל ברכה הראוי לו (כי בלתי הטפל לא יאכל אח״כ העיקר) ולמתק בין קודם ובין תוך השתייה דהוי כאח״כ כיון שכבר בירך פה״ג אפ״ה מברך שהכל דלא יאכל ולא ישתה ומש״ה נקיט השאלה בתרתי דקשה לו שלא תיקנו וגם ממתק דקשה לחוד בנ״ד מברך ברכה הראוי לו וממחק לחוד אף אח״כ שהכל משא״כ בתרתי דוקא קודם שהכל הא בתוך השתייה ואח״כ פטור מכלום דקשה לו ג״כ לשתות אליבא ריקנא ומתקן ע״י אכילה קודם או אח״כ מיד ומיהו מ״ש תה״ד וצריך לחלק אינו ענין לא״ז לפרישה וגם שהרי הר״ב אינו אומר כן שכתב שלא ישתה אליבא ריקנא ולא הזכיר מיתוק בהדיה אפ״ה שהכל לא ברכה הראוי לו. ונקיט למתק ג״כ לט״ז להורות בתוך השתייה כו׳ או דנקיט דברי תה״ד וא״ז ולהשוותם כאמור. ר״ל כמו אליבא ריקנא דוקא קודם הא אח״כ ולא כלום ה״ה למתק דוקא קודם הא אח״כ בתוך השתייה ולא כלום דלא כט״ז וכן מוכיחין דבריו בשו״ת סימן א׳ ולא עוד דנט״י דידיה בטל אגב השתייה ששתה כשר יע״ש ועמ״א אות ג״ד ואי״ה שם יבואר עוד:

מברך עט״ז ואם בירך פה״ג על היין ואכל פירות בין ברכה לשתייה הוי הפסק וחוזר ומברך ודוקא שתיקה בלא מעשה לא הוי הפסק עסי׳ ר״ו וצ״ע:

רק עט״ז מ״ש בנ״ר אסור ליהנות בלא ברכה א״י דברכה ראשונה בכ״ש דאסור ליהנות אבל אחרונה שבח והודאה הוא בכשיעור:

רקיקים עט״ז דכה״ג נראין הדברים שעשה העיקר גם מרקיקים דדרך לאוכלם יחד ונט״י ג״כ א״צ כשאוכלם יחד ועסי׳ בשו״ת רמ״א: