שם עט״ז וברכת אלהי נשמה עי׳ בלבוש. בטור כתב יש נוסחאות וז״ל ומ״מ השומע הדילוג יברך בינו לבין עצמו לכאורה ישלים הדילוג ויאמר מלך העולם ויוצא עם צירוף ברכה וז״א ובפרישה פירש זה דקאי אספק אם הלכה כרב או כר״י אמר ומ״מ השומע יתקן ויברך:

שאלה רבים ישבו לאכול ונתנו לא׳ רשות לברך ברכה ראשונה ולהוציא אותם ובירך בספק באופן שזכרתי בסי׳ רי״א בט״ז בפריי שם הדמיון על מי פירות פה״ע ויש ספק בר״ב סי״א י״א שהכל ועל אורז שלא נתמעך בר״ח ס״ז וכדומה מיהו אסור לברך שנית מספק השומעים אם רשאים:

תשובה לכאורה י״ל דרשאים כי הרשו אותו להיות שליח לברך כראוי ולא בספק וראיה מכאן דהשומע יתקן וי״ל יתקן מיד בשומע הדילוג קודם שסיים הברכה וכעת צ״ע: