ואם עט״ז אע״ג בגמרא ברכות נ״ד ב׳ ד׳ צריכין להודות אמר אביי וצריך עשרה י״ל צריך יש דיעבד אבל וצריך דאמר לכאורה מיותר די שיאמר אמר אביי וביו״ד משמע לכתחלה אין זה דיוק דאביי לאו אהא אמרה אלא בפ״ע. ובגמרא אמרו ותרי רבנן וכתבו התוס׳ דאף אי ליכא רבנן יברך וכ״כ המרדכי והביא המחבר ולכאורה דמשום דלא אמר וצריך תרי רבנן דצריך דיעבד משמע וזה א״א. עב״י כתב דעת התוס׳ לחומרא י״ב בעינן ודעת הרי״ף ורא״ש כן ור״מ וסמ״ג סוברים דמידי דרבנן נקטינן לקולא ולכן השמיטו בש״ע וא״י הא כללא כייל דג׳ מהג׳ עמודי הוראה הלכה כוותייהו ודברי קבלה כד״ת דמי בספיקן עמ״ש במ״א מזה. וצ״ע:

בריך עט״ז עמ״א ד׳ דהוא לא יצא בפחות מעשרה ותליא בפלוגתא והיינו על רבו ואביו רשות הוא ויכול לברך אף בפחות מעשרה:

ודע מריש הוה קשיא לי דהרר״י דכ״כ סובר דיעבד לא יצא בפחות מעשרה וקושיית הגמרא והרי בעי י׳ ארב יהודה קאי איך יצא משא״כ למ״ד דיעבד יצא א״כ מאי פריך וע״כ אהם איך בירכו פחות מעשרה א״כ למ״ד דיצא נמי נ״מ חומרא דאחר ג״כ אין מברך פחות מעשרה וניחא לי דהקושיא הוא מרב יהודה דלא היה לכוין לצאת באמן אף דבע״כ עונה אמן דחוב הוא כבסי׳ רט״ו ס״ב מ״מ לא היה צריך לכוין לצאת דלכתחלה צריך עשרה ומכאן מוכח דהשומע צריך לכוין אבל המברך משמע אע״ג דלא כיון שהרי הם לא ידעו מזה דפטרי יתי׳ כדמשמע שם בגמ׳ יע״ש שוב ראיתי בא״ר אות ט׳ י׳ הרגיש בזה. ועמ״א אות ד׳ בזה:

על עט״ז על אביו ורבו רשאי לברך אשר גמלך כל טוב או לחייבים קאי על המברך. וביולדת כתב א״ר אות ה׳ יכוין הבעל בברכת התורה כשאומר ברכו את ה׳ המבורך להוציא אשתו והיא תענה אמן כדכתיב הודו לה׳ ברכו שמו ובאות י״ב כתב תברך היא בעצמה בינה לבין עצמה וזה י״ל הוי ספק ברכה לבטלה אך הדרך הג׳ שהבעל יאמר שגמלך ותענה אמן אין חשש. ע״ש לחייבים ל״ש באשה כמו קטן דעיקר עונש אשה בשביל בעלה יע״ש גם זה צ״ע דיש לה עונשים דידה ג״כ ולי העני יש בכאן קצת קושיא איך אומרים על שאין חביב בריך רחמנא דיהבך לן ולא לעפרא הא רחמנא שם הוא כמ״ש בקס״ז ובט״ז אות י״א ואסור להזכיר שם לבד ג״כ וכ״ת דוקא כשמזכיר השם באדם אבל ברחמנא אין קפידא א״כ יאמר כל הברכה רחמנא מלכא כו׳ וכ״ת דמלכות אסור להזכיר ז״א עי׳ אה״ע סי׳ ל״ד בח״מ וב״ש אות ו׳ משמע לכאורה דעיקר קפידא השם לא מלכות וכ״ת אה״נ חדא דמשמע כאן מט״ז דאסר ועוד א״כ למה חרדו כל החרדה בספק ברכות לקולא משום לא תשא הא אפשר שיברך ארמית ויוצא דברכות נאמרות בכל ל׳ ולא תשא ליכא אם לא שנאמר כשאומר רחמנא לבד אין קפידא אבל כשאמר מלכא דעלמא מורה שפירוש רחמנא ה׳ אסור:

מכה עט״ז דהעלה לגרדום לידון צריך זכות וניצול הוי נס ועב״י ועמ״א אות ח׳ בזה יע״ש:

כולה עט״ז אע״ג דכאן כתב טוב כו׳ מ״מ דעתו נראה עיקר כדיעה א׳ בסתם אלא דמ״מ טוב כו׳ אלא לעיל הביא י״א וי״א משמע ג״כ דעתו כי״א שנית ועיין בכללים מזה:

וטוב עט״ז וכ״כ מ״א אות יו״ד עמ״ש בזה: