ועשה עט״ז והכלל בזה שהחיינו אין מברך אלא או שיש לו שמחה אף ע״פ שאין מזמן לזמן מברך על שמחת הלב שהחיה ה׳ אותו וקנה כו׳ ומש״ה כלים חדשים מברך כמ״ש ברכ״ג ומצות אע״פ שהן גזירת מלך ואין לו שמחה כ״כ כל שהוא מזמן לזמן מברך שהחיינו שהחיה ה׳ אותו לזמן הזה ופדיון הבן כתב הב״ח דבעי שיהא הולד ל״א יום ומיהו בלא״ה כל שיש לו שמחה מברך כמו כלים חדשים ששמחה לו והכי אסברה לן הלבוש כאן ובמילה י״ד רס״ה ס״ו אין מברך שהחיינו סבור הייתי לומר דצערא דינוקא אבל ראיתי להלבוש שם דא״כ במת אביו למה מברך שהחיינו (עא״ח סי׳ רכ״ג ס״ב ביש לו ירושה) והעלה דמילה שכיחא ופדיון הבן ל״ש רק בכור יע״ש. ודברי הב״ח ג״כ לא יועיל במילה שצריך להמתין ח׳ ימים ומה לי ל״א יום או ח׳ ימים ועיין הגמי״י פ״ג דמילה אות ד׳ כתב זה שכתב הלבוש ע״ש:

ומ״ש הט״ז במצוה שמתחנך בו פעם ראשון מברך שהחיינו כמו מי שנעשה בר מצוה וקטן שהגיע לחינוך בציצית ועי״ד כ״ח בש״ך אוח ה׳ הניח זה בצ״ע. והנה אם קנה בגד מעורות שועלים ופיי״א וכיוצא מברך שהחיינו ול״ד לי״ד כ״ח ס״ב על השחיטה לא יברך שהחיינו דמזיק לבריה בידים משא״כ כאן ול״ד לרכ״ג ס״ו בהג״ה דאין לומר תבלה ותחדש שיצטרכו להרוג עוד יע״ש במ״א משא״כ כאן נ״ל: