ילדה עט״ז הסכים לב״י אף במתה אשתו מברך אח״כ הטוב דשייך השתא דטובה לה עתה שהניחה זכר. ומ״ש בשם תשובת הרשב״א עי׳ אות ד׳ כ״כ בכלים חדשים לו ומשתמשין בני ביתו ג״כ מברך שהחיינו והטוב אבל הפרישה חילק דהסמ״ק כ״כ בכלים חדשים שהנאה אין באה בשוה ביחד כ״א כל אחד בשעה שמשתמש מש״ה מברך שהחיינו ג״כ אבל שדה וכיוצא דהנאה באה לשניהם בשוה ברכת הטוב והמטיב סגי יע״ש דברכת שהחיינו נכלל בה ועמ״א אות ז׳ מפרש דברי הסמ״ק בקנה לו לבדו ולב״ב לבדם מברך על שלו שהחיינו ולב״ב הטוב כו׳ כן פירש הב״ח שם אבל הב״י גופא לא פירש כן שם יבואר אי״ה ושיעור לשונו נראה דה״ק דלכאורה י״ל הב״י ורמ״א ל״פ אלא ב״י מיירי בילדתה וידעה שילדה זכר ומתה דמברך הטוב ומטיב ורמ״א מיירי בלא ידעה ושכן כתב שכ״ג הביאו א״ר אות ב׳ (וכ״מ בלדתה) וא״כ תשובת הרשב״א יפרש הב״י במתה בלדתה אבל הט״ז כתב דהטעם דניחא ליה במותה א״כ אין חילוק ורמ״א חולק וא״כ תשובת הרשב״א סובר דמברך שניהם הטוב ושהחיינו ודלא כמ״ש המחבר בס״ב במקום שהחיינו כו׳. ועי׳ גמרא נ״ט ב׳ אית ליה ארעא הטוב הא שהחיינו מברך אע״ג דמברך תרווייהו מקשה דמשמע דאין מברך הטוב אלא היכא דאית ליה שותפו׳ ומשני אה״נ דאית ליה שותפו׳ ואה״נ דמברך תרווייהו כו׳:

במקום עט״ז כמ״ש באות א׳ ובאות ד׳ דכ״כ הטור בשם סמ״ק בקנה כלים לו ולב״ב מברך ג״כ הטוב והמטיב ושהחיינו יע״ש בזה:

בשעת הקנין עט״ז והמ״א באות ו׳ ובתקנ״א נ״א וא״ר א׳ חולק דמברך בשעת לבישה ועי׳ בסי׳ כ״ב בט״ז ומ״א א׳ ובפריי שם ואי״ה במ״א ו׳ יבואר עוד:

קנה עט״ז בטור בשם סמ״ק ועי׳ אות א״ב ובמ״א ז׳ בשם ב״ח דהטור מיירי בקנה לו לבדו וגם להם אז מברך על שלו שהחיינו יע״ש. כלים חדשים בין מלבושים ובין כלי תשמיש ושתיה ואכילה וכיוצא בהם אם הם חשובים כבס״ו ועתה כמדומה אין נוהגים וסומכים עמ״ש הר״ב ס״א בהג״ה ומ״א אות ג׳ יע״ש מזה: