שחלק בב״י ב׳ טעמים א׳ נפשות ישראל כחלק מה׳ משא״כ עכו״ם וה״ר דוד אבודרהם כ׳ חלק כצינור מהנהר שאפשר להרחיבו ולקצרו כן ישראל ולפי זכותם מתרבה ומתמעט משא״כ עכו״ם פסוקה ותלושה והב״ח כתב ע״ש מדרש רבה כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה לאו״ה נתן חכמה אנושית (בשבע חכמות) ולא תורה וסודותיה ולישראל חלק מהכל מהתורה והסודות ולבוש פי׳ חלק כי לו חיו יחיו כמה א״א לבוא לתכלית התורה רק חלק משא״כ שבע חכמות מתנה כולה בידם שיוכלו לבוא לתכליתה. והט״ז ז״ל פי׳ כי מתנה סתמא לית בה אחריות כמבואר בח״מ דבמכר אחריות ט״ס כו׳ וא״כ כמו מתנה משקיבל המקבל אין שייכות והתערבות המקבל עם הנותן כי אע״פ שיקחו ממנו המתנה אין אחריותו על הנותן כן עכו״ם משא״כ ישראל כשחוטאים ע״ד צור ילדך תשי ודבוקים בו יתברך ע״ד השוכן אתם בתוך טומאתם וז״ש באברהם (בראשית כ״ה ו׳) ולבני הפילגשים נתן מתנות שם טומאה כלומר הזוהמא נפרד ממנו ונשאר בהם ואין להם שייכות כלל עם אברהם משא״כ ביצחק יקרא לך זרע חלק ממנו ועי׳ רא״ם שם ואין להאריך:

הרואה עט״ז ועב״י דמ״ש רש״י בית שני דוקא בא״י ובה״מ קיים אז מברכין על בתי עשירים יע״ש א״כ אין לברך ברכה זו אלא בלא שם ומלכות וכן בתי כנסיות ביופיין ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות:

הר״מ ז״ל פ״י מה״ב הי״ב כתב חכמי ישראל שנתן מחכמתו ליריאיו מלכי ישראל שנתן מכבודו וגבורתו ליריאיו ובפרישה תמה שבגמרא אמר שחלק יע״ש גם מ״ש מגבורתו ליתא בגמ׳ ובמהרש״א ח״א ליריאיו דכל שיראת חטאו קודמת חכמתו מתקיימת ובמלכים כבוד התורה יע״ש ועיין לבוש: