אין לומר אשרי כו׳ עט״ז ובנ״ה אות ג׳ האריך ועי׳ לבוש כאן ונ״ה משמע לכאורה סובר כמ״א כאן ועמ״ש בפריי כ״ה בזה:

כתב הלבוש שיאמר אשרי בין תפלה לתפלה שיהא היכר אבל אין שייך תשלומין לכאורה השוה דעת הריב״ש עם מהרא״י דמהרא״י אמר שאין חובה להשלים ג״פ אשרי דאין לו תשלומין וריב״ש אמר דנכון לאומרו שיהא היכר ובפרישה ר״ל דמהרא״י מודה לריב״ש שיאמר אשרי משום היכרא אבל אין אומר קדיש עליו דכשאומר בתורת חוב ג״פ אשרי בכל יום מש״ה אומרים קדיש עליו יע״ש והמעיין בפסקי מהרא״י שם משמע דא״א אשרי כלל והמחבר בס״ב כריב״ש ואומר אשרי וקדיש דעל פסוקי תנ״ך אומר קדיש עסי׳ נ״ה ובאר הגולה אות ב׳ ציין כתבי מהרא״י אולי ט״ס הוא וכנרשם בק״ח ס״ב יע״ש:

פ׳ התמיד עט״ז ועמ״א. ובקל״ב אות ב׳ יע״ש (ט״ס קל״ו) ועי׳ ברכות כ״ו ב׳ ברייתא מנחה עד הערב שתמיד קרב עד הערב ולר״י עד פלג היינו נמי איברים דלכתחלה מקריבין ביום (דמה״ט דוחה הקרבת אימורי פסח שבת דחביבה מצוה בשעתה) בירושלמי דאמר נגד קטורת דלא כהך ברייתא גם לא נגד מנחה עמ״א רנ״ב. ומ״ש הטור ברנ״ה ברייתא שם ומרש״י משמע ד״ה ופדרים משמע לא נתעכלו ל״ד יע״ש. והנה בר״מ פ״ג מה״ת ה״ב זמן מנחה עיקרה מט׳ ומחצה נגד התמיד שבכל השנה בט׳ ומחצה וכן פי׳ המחבר ברל״ג א״כ משמע מנחה נגד איברים בט״ז דאי כנגד דם מסתמא נשחט בח׳ ומחצה וזורק מיד שלא יהא נקרש וכדמסיק בתמיד נשחט מאחרינן תרתי שעות היינו מו׳ ומחצה עד ח׳ ומחצה שזורק הדם א״כ עיקרה ראוי להיות מח׳ ומחצה אלא נגד איברים כו׳ וערבית לא נתעכלו נ״ל:

אם ציבור משלימין מנחה אין חוזרין התפלה ואי״ה ברל״ז יבואר עוד: