ג׳ כוכבים עט״ז בא״ר מגיה בין גדולים לבינונים ואפשר ליישב דבשבת ל״ה ב׳ לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים ומשמע כוכב קטן אף ב׳ או ג׳ אין נראים אלא בלילה ולז״א דבעינן ג׳ קטנים משום סייג דאי ג׳ בינונים יבאו לטעות בב׳ ויאמרו קטנים וספק תורה לחומרא הילכך עשו דוקא ג׳ קטנים. וא״ש בתענית לא הטריחו משא״כ אי אין בקיאין בין גדולים לבינוניים ראוי להחמיר בתענית ג״כ אף דרבנן א״א ספק לקולא בחסרון חכמה אלא בקיאין בינונים ובד״ת עשו סייג ולא התם וכתב בתענית לא הטריחו אף ביה״כ ד״ת אפשר לא הטריחו כל שיש ג׳ בינונים ורצופים שיראו כא׳ דאז הוי תוספת עסי׳ תרכ״ד שהרי הר״ב אומר כן אדונינו המ״א ז״ל ברצ״ג א״ב קטנים שא״א בקיאין (הוא ל׳ הרר״י הובא בב״י ושם נאמר בין גדולים לקטנים) ומסתמא אין חולק אר״ן דבעינן רצופים משום תוספת אלמא בינונים רצופים הוי תוספת ועי׳ לבוש ברצ״ג שאז היא ודאי לילה כלומר אף לאין מבין והוי תוספת וער״מ פ״ה מה״ש ה״ד ג׳ בינונים ופ״ז מה׳ תרומות לא כתב בינונים וא״י למה ואי דשבת כרת וסקילה החמיר ולומר ספק מ״ה אסור עד שיהא בינונים משא״כ בתרומה במיתה כ״ש דספק מ״ה שריא רק מדרבנן לא החמיר ג״כ זה שבוש מכמה טעמים ועוד בפ״ט מה׳ טומאת מת הי״ב לא הסכים הפ״ח ושאר מפרשים לאותה גירסא שהביא הכ״מ באשם תלוי והתם דאיקבע כו׳ אין מקומו פה ואי״ה יבואר במקום אחר. עמ״א תקע״ב אות א׳ בינונים אבל קטנים לא מהני ט״ס הוא וצ״ל אבל גדולים לא מהני אך שי״ל בדוחק קטנים פחות מג׳ מ״מ ט״ס הוא ועמ״א כאן אות א׳ ואי״ה שם יבואר:

ואם עט״ז בתה״ד סי׳ א׳. ג׳ שעות ברל״ג בלבוש זמניות וחושבין מזריחה עד תחלת שקיעה א״ש קצת וממ״א שם ג׳ וברכות ק״ש ממש ולא הוי ברכה לבטלה עב״י. ומה שהקשה על המחבר הנה דעת המחבר משמע דעיקר זמנה מצה״כ דוקא וקורא בבה״כ עם הברכות ולא יתכוין לצאת בה ובצה״כ מתכוין לצאת כדעת הרר״י ממש וכ״מ בלבוש וברכות עיקרן לאו לק״ש נתקנו מדלא מברכין אקב״ו לק״ש ומ״מ א״י כוונה זו מה מגרע ואין מזקת כלום ויתנה אם זמנה כתנאי דאמרי זמנה קודם צה״כ טוב וא״ל אקרא אח״כ בזמנה ולית כאן שני תמידין וכדומה. ומ״ש יסמוך על ק״ש שעל מטתו י״ל לכתחלה ראוי לקרות קודם אכילה אף דאין חייב מיתה הואיל וקרא בבה״כ כמ״ש באות ב׳ וכמ״ש המ״א אות ד׳ מ״מ לכתחלה ראוי לקרות ק״ש של חובה מיד קודם אכילה וכמ״ש המ״א אות ב׳ ועא״ר אות ג׳ יע״ש:

והוי יודע דלמ״ד ק״ש זמנה מצה״כ הא קודם לכן לא אם ספק לו אם קרא בזמנו ויודע שקרא בבית הכנסת אם חוזר וקורא או לאו ובחידושינו ריש ברכות נסתפקנו בזה די״ל ביה״ש לאו ספק הוא אלא ודאי לא יצא דלאו זמן שכיבה הוא בה״ש ומש״ה אמר משעה שהכהנים כו׳ בתרומתן י״ל התם בה״ש לאו ספק הוא וטהר יומא שיטהר הרקיע מאור השמש עתי״ט שם ושבת ל״ה בין השמשות דר״י כהנים אסורים משמע קצת דספק הוי ואפשר להעמיס בתרומתן הידוע בקרא ד״ת דספק כודאי רק שאין לוקין כמ״ש בתה״א מזה ה״ה ק״ש אין בו ספק בלא״ה דלא וזמן שכיבה הוי א״כ ליכא ס״ס וחוזר וקורא ומיהו י״ל לדידן יש כמה תנאים דסברי דזמנה קודם הוי ס״ס וי״ל כ״כ להקדים ליכא תנאי. ומיהו בק״ש שעל מטתו י״ל דאין קורא רק פרשה א׳ ולמ״ד ב״פ ד״ת זהו ספיקא דידן ובירושלמי ריש ברכות בעי למפשט ספק קרא ק״ש חוזר וקורא מדתני׳ הקורא קודם לכן לא יצא ולאו ספיקא הוי ועי׳ חה״ר ריש ברכות הביאו ובחידושינו הארכנו ואין מקומו פה בזה. ולענין מ״ש הרשב״א דלתפלה הקילו כ״כ הב״י בשמו ברל״ג וצ״ע דתפלת ערבית רשות ודרבנן י״ל כך אבל ק״ש הוי ד״ת וי״ל דאותם המתפללין מנחה עד הערב וק״ש לפעמים בעוד היום גדול סוברים דזמנה של ק״ש מפלג ותפלת מנחה הקילו ג״כ מפני טורח הציבור. ולענין הזכרת מצרים בלילה מהני ומה שאמר פ׳ ציצית בבהכ״נ אע״ג דמחויב להזכיר יצי״מ בלילה כל ימי חייך לרבות הלילות והוא קרא מבע״י כתבנו במקום אחר דלאו דרשא גמורה היא ואי״ה בה״פ יבואר עוד לענין הגדה:

אסור עט״ז במ״א ד׳ מיקל יותר דהקורא בבהכ״נ מבע״י אף שהגיע זמנה אח״כ יכול לאכול קצת ולא מקרי עובר על דברי חכמים ומ״ש הט״ז מגמרא ברכות ד׳ ע״ב עי׳ ר״י שם דאמר רגיל לקרות קורא ע״כ בחצי שעה קודם דאי בלילה מצותה מיד ומצוה מן המובחר לקרותה מיד וע״כ ח״ש קודם אפ״ה אסור אכילה אבל דעת הרשב״א דזמנה כל הלילה לכתחלה ואפ״ה חצי שעה קודם אסור דק״ו מתפלת מנחה דרבנן כ״ש ק״ש ד״ת יע״ש בברכות דף ב׳ וט׳ ובחידושינו הארכנו וא״כ להרשב״א משמע דחצי שעה קודם אסור כמו במנחה. ומ״ש במרדכיהיינו מדכתב אם התחיל משחשיכה מפסיק (ד״ת מפסיק להתחיל באיסור) משמע הא התחיל בה״ש קודם חשיכ׳ מיקרי התחיל בהיתר ואין פוסק אפי׳ הגיע אח״כ זמן צה״כ וז״ש אף משחשיכה מיקרי זמן היתר כלומר בה״ש ג״כ מיקרי לפעמים כן ואיך כתב המחבר חצי שעה קודם הוי התחיל באיסור פוסק מיד ונהי לרשב״א י״ל כן אבל לרבינו יונה י״ל דתפלת מנחה זמנה קטן ולכך אסור ח״ש קודם משא״כ ערבית ורק רגיל לקרות כו׳ היינו מעט קודם מיירי וכמ״ש המחבר בסעיף ג׳ ומיהו מ״ש והרשב״א כתב סמוך לו הא ברשב״א משמע דמדין תפלת המנחה למדה ובחידושינו הארכנו בזה. ועתוס׳ ברכות ד׳ ב׳ ד״ה וקורא ועב״י יע״ש:

כגון עט״ז העלה כל שהתחיל באיסור שוב אין קורא לאחר ע״ה דלאו אנוס הוא אלא פושע כלומר תחילחו בפשיעה אף דלסוף אנוס הוי וקיל ממזיד כמ״ש הרשב״א ואפי׳ פושע נמי היינו לאו מזיד גמור אלא תחלתו בפשיעה ולענין הברכות אין אומר ג״כ ועסי׳ נ״ה ס״ז ובמ״א אוס ח׳ וצ״ט במ״א ג׳ חולק על הט״ז וסובר אף שהתחיל באיסור מיקרי אנוש יע״ש ועסי׳ ק״א ס״ח ובא״ר כאן ויקרא כקורא בתורה בלא ברכות: