ופוסק עט״ז הר״מ ז״ל פכ״ד ה״ו ופ״ל הי״ג כת״ק דרשב״ג שהוא רבי ומשמע ודאי דכל תוך ג״י לרבי פוסק עמו לשבות דבברייתא לא הוזכר׳ כלל ע״ש רק תוך ג״י אבל לרשות וקודם ג״י דשרי א״צ לפסוק והטור נמי אתוך ג״י קאי וב״ח כתב דמשמע מטור דאף קודם ג״י פוסק ולזה כתב הט״ז דאין מוכרח. וחילק בין עורות לכאן דישראל בעצמו יושב שם ועב״ח. ובא״ר ה׳ בשם ראב״ן סימן סמ״ך דאף קודם ג״י לרשות פוסק. והביא דברי הש״ך בי״ד סי׳ רס״ו אות ח״י במילה שלא בזמנה ביום ה׳ דאסור דל״ש פסיקה והש״ך סובר דאם א״א לפסוק ויתבטל המצוה רשאי בלא פסיקה ועתו״ש. ועמ״א א׳ ואי״ה שם יבואר:

ואפי׳ עט״ז דכל ג״י קודם לשבת לא שייך לשבת הבאה כ״א לשעבר הלכך התחיל בהיתר הוה ואם יארע אח״כ אונס פיקוח נפש דוחה אותו: עיין בשו״ת סמא דחיי בקונטרס לא״ח עמ״ש הר״מ כרבי נגד רשב״ג אביו הא כ״מ ששנה רשב״ג אף בברייתא הלכה כמותו והבי׳ פ״ט דטומאת מת ופ׳ זיי״ן דפרה. והלכה כר׳ מחבירו לא נגד אביו ורבו ובפ׳ הניזקין ופרק המקבל יע״ש אבל הרא״ש בפ׳ אלו מגלחין דף ל״ז פסק כרבי אף לגבי אביו יע״ש ובתו״ש ג״כ האריך יע״ש: ומ״ש הט״ז תוך ג״י אסור מטעם שכתב אח״ז בס״ב משום עונג שבת דמבטלו דאסור אם לא לדבר מצוה ועמ״ש אי״ה באות ג״ד מזה:

ואפי׳ במקום עט״ז עב״י בשם הריב״ש ואף אם ידוע שוודאי יחללו שבת כמו סעיף ד׳ די״ב מיל הוה ד״ת ומעביר ד״א וכדומה כל קודם ג״י שרי דהחילול אח״כ במקום סכנה שרי ולדבר מצוה בע״ש נמי שרי אלא דשם בעינן פוסק עמו לשבות כרבי הא לא״ה אסור ואף אם יבטל מהמצוה בשביל זה י״ל דאסור אבל כשליכא חילול שבת כ״א הטעם דעונג שבת י״ל העוסק במצוה פטור ממצוה ולכך כשא״א לפסוק עמו שישבות ויתבטל ממצוה שרי בלא פסיקה ועמ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר בזה יע״ש:

ול״ד להוליכה בקרון עט״ז בש״ה סי״ח בהג״ה ב׳ טעמים משתמש בב״ח ושיחתוך זמורה היושב בקרון אף שעכו״ם מנהיגה ובב״י שם כתב בשם תוס׳ דעירובין דף מ״ג א׳ ד״ה הלכה דלישב בקרון ועכו״ם מוליכו (בלא בהמה) אסור חוץ לתחום דשמא ישכח וירד (ויצא חוץ לתחום) ואפ״ה בספינה ליתנהו להני שלש טעמים כי הוה צידי צדדין ואין דרך היושב בספינה לחתוך זמורה להנהיגה כי רחוק ממנה וגם לא ישכח וירד כי יושב בספינה והר״ב שכתב שם בהוא מוליכה אסור הא עכו״ם מוליכה שרי בתוך התחום הא חוץ לתחום אף עכו״ם מוליכה אסור שמא ישכח וירד ואי״ה בסי׳ ש״ה במ״א אות יו״ד יבואר בזה. עיין בח״מ כאן:

חשוב עט״ז בתמ״ד ס״ז (ט״ס תמ״ז) ושם י״ל כי הביטול יוכל לבא לידי איסור תורה שיזכה בפסח עיין בפי׳ הרע״ב ר״פ גם שמא יבוא לאכול משא״כ כאן ליכא כ״א דרבנן במה שמפליג קודם שבת ואח״כ הוה פ״נ ואפשר שזה בכלל תירוצו הוא: ובמ״א ו׳ וך׳ אי״ה יבואר עוד וכאן אין להאריך:

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לבאר קצת דיני הספינה הנה הטעמים שאין מפליגין המה ה׳. א׳ ענג כמ״ש המחבר ס״ב. ב׳ תחומין. ג׳ טעם הרז׳ה שיצטרך ישראל לעשות מלאכה משום פ״נ. ד׳ הרמב״ן דעכו״ם עושה מלאכה בשביל ישראל. ה׳ טעם שט לר״י עב״י ובש״ע השמיט טעם ר״י דקודם שבת לא אסרו משום שט וגם טעם הרמב״ן השמיט רק הזכיר ג׳ טעמים ענ״ג בס״ב ותחומין וחילול שבת. והנה אם ספינה של ישראל ידוע ועכו״ם עושה מלאכה ד״ת בשבת בקשירת הקלע וקושר לנמל בשבת במקום פרסום שבאין אצל עיר שיהודים דרים שם צ״ע עסי׳ רמ״ג במ״א י״ג וט״ז וי״ז ואף בספינה של עכו״ם ומוליך בשבת ועושה ג״כ מלאכות ד״ת אף בקיבולת א״י טעם היתר דהישראל מקפיד שילך בשבת על זמן ידוע לבוא לירי״ד וכדומה וגם כשקנה שביתה הוי כביתו לקולא כ״ש דליהוי לחומרא אומנין בביתו של ישראל ואסור בתלוש ועסי׳ רמ״ג ורובא עכו״ם י״ל להיתר וצ״ע כעת בזה: ובאריסות או שיש לעכו״ם קצת סחורה שרי כה״ג וצ״ע ברמ״ג יע״ש. עמ״ש אי״ה בר״ס שאח״ז בדין צרין על עיירות: