שלא עט״ז. הנה ב׳ דיעות שהביא המחבר הם דעת הרי״ף והרמב״ם בפ״ג מה״ש דמתני׳ לשהות נמי אין שרי אלא עפ״י תנאים המבוארים שם ולשהות להחזיר בשבת א׳ הוא ומיהו לסמוך לשהות מותר וחזרה אסור כמ״ש המ״א באות ה״ו דבעיא שם בלשהות הוה. ודעת רש״י ור״י בעל התוספות דמתני׳ להחזיר תנן וכן בעיא דלסמוך להחזיר הא לשהות משהין בכל גווני ואף כמאב״ד ומצטמק ויפה לו כמבואר בתוס׳ דפ׳ כירה ואין איסור אלא שלא הגי׳ כמאב״ד (ובש״ע דהביא המחבר וי״א כמאב״ד או מצטמק ויפה לו לכאורה כבעל המאור דכמאב״ד ומצטמק וי״ל אסור ואין מותר אלא כמאב״ד ומור״ל או כ״צ ומוי״ל אלא דקשה איך כתב אח״כ ואין אסור אלא בלא הגיע למאב״ד הא הוזכרה גרופה וקטומה כמאב״ד ומוי״ל ובאר הגולה אות יו״ד ציין רש״י ור״י וצ״ע קצת ונוהגין כסברא אחרונה אף כמאב״ד ומוי״ל שרי) ובפ״ק דף י״ח ב׳ קדרא חייתא שרי בשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסור לרי״ף ורמב״ם בשיל כ״צ מיירי ומור״ל בשיל ולא בשיל כמב״ד אסור קידרא חייתא מפרש הב״ח פחות ממאב״ד שרי לדיעה זו דהוה כחי וה״ה חי לגמרי שרי דלמחר יתבשל בלא חיתוי ולפ״ז לי״א לרש״י ור״י דבשיל היינו כמאב״ד ובשיל ולא בשיל פחות ממאב״ד אסור דוקא חי לגמרי שרי א״כ מחלוקת זה לא נזכר בטור בין רי״ף ורש״י אלא ש״מ דאף לרי״ף ור״מ ליכא קולא וחי אין שרי אלא לא נתבשל כלל וכמ״ש המ״א אות א׳. ועסי׳ שי״ח לדידן קיי״ל כמאב״ד יש בו בישול אחר בישול אף בעודנו רותח ובישול כל צרכו אף מצטמק ויפה לית ביה בישול אחר בישול (ול״ד לסמנים לצבוע דכתב הרא״ש פרק כירה דלעולם צריכין בישול עט״ז שי״ח אות כ״ב ועיין רא״ש פרק כירה דף מ״ם סימן י״א) ומ״מ שמא יחתה שייך ביה ומבעיר הגחלים ועיין סעיף ב׳ ואי״ה שם יבואר לענין חזרה בשבת. והא דכמאב״ד לדיעה ב׳ שרי דשוב לא יחתה:

חתיכה חיה עט״ז וכ״כ המ״א אות ד׳:

דעי״כ עט״ז מדכתבו התוס׳ חיה מותר על גבי כירה ולא כתבו אפי׳ ע״ג כירה ש״מ דמפרשי להא קידרא חייתא ובשיל ולא בשיל בין כירה ותנור ואף בכירה שרי חייתא ועוד דאף דכתבו בדף ל״ח א׳ די״ל חייתא בתנור שרי וכירה אסור אכתי י״ל כמאב״ד הוא להיפוך בכירה שרי כפשטא דברייתא דחנניא אומר כל שיש כמאב״ד מותר לשהותו ע״ג כירה שאין גרוף וקטום הא תנור לא (לא רבותא) והמחבר בי״א השמיט תנור שהרי הר״ב אומר כן ואפיל״ו תנור די״ל כמאב״ד בכירה שרי באין גרוף דלמא יחתה דיצלה ויגמור לזמן מה בלא חתוי משא״כ בתנור חומו רב יחתה ולגמור מיד וא״כ אין ראיה מכירה לתנור ולא הוה להו למסתם אע״ג דחייתא שרי בתנור התם שאני דלמחר כו׳ ש״מ ועיין ר״ם ולמ״ש א״ש:

מותר עט״ז ועמ״א אות וי״ו ובלבוש ואפיל״ו ב׳ כירות המתאימות כו׳ ובא״י וי״ו הוסיף לומר דע״כ הכין הוא באמת דמותר לסמוך א״כ למה צייר מתאימות (לימא משהין ע״ג כירה גרופה ואין משהין על כירה שאין גרופה בשלמא אי אסור לסמוך קמ״ל מדליא שרי אלא ש״מ דמתאימות חמיר טפי באפשר דיש הבלא מאינה גרופה וגם הבל דגרופה) וכן בתו״ש ומ״מ הקשו כעין זה: ובחידושינו כתבנו מזה די״ל ב׳ כירות חמור יותר וגם דוקא משהין על גב״ה הא תוכה לא (ולשון עליה סובל תוכה נמי אבל על גב״ה משמע תוכה לא כמ״ש ר״ח אר״ח בג׳ יע״ש) אלא דזה אי למ״ד גרף במקצת מהני א״כ ב׳ כירות וא׳ גרופה לא גרע ממקצתה מקום הקדירה גרופה אבל להמחבר דפסק שיגרוף כ״ל הגחלים לא מקצתה א״כ מאי קאמר אא״ב לשהות תנן מתני׳ ר׳ יהודה ואמאי לא ר״מ וב׳ כירות חמור מכירה א׳ ש״מ דאין כאן חומרא כלל ומתני׳ ר״י הוא ונקיט ב׳ כירות לציור ולסימנא בעלמא א״כ שפיר הקשה הט״ז לאיזה צורך כתב רמ״א זה ומינה דב׳ כירות אף תוכה שרי ושם הארכנו:

ותנור עט״ז ועמ״א אות זיי״ן: ובתנור אם נתבשל כ״צ ומור״ל מותר בתנור אפילו אין גרוף וקטום דכל שבכירה א״צ גרופה וקטומה ה״ה בתנור וכ״כ הלבוש יע״ש ואף שאין גרוף וקטום וכ״ש קידרא חייתא בתנור שרי עט״ז אות ג׳ ול״מ לדידן בכופח:

וכופח עט״ז בלבוש הביא ב׳ דיעות וש״ע סתם כר״מ ומ״ש הט״ז דע״כ חמיר בקש דאל״כ למה זכר החומרא הקשה בא״ר אות זיי״ן דודאי יש חומרא בגפת ועצים דכירה מהני גרופה וכופח לא גם בח״מ הקשה כן וגם לסמוך יע״ש ובחדושינו שם דף ל״ח ע״ב הארכנו בפי׳ הגמרא וכאן אין להאריך ואפשר דהיל״ל כופח זוטר הבלי׳ מתנור ותו לא ומדכפל ואמר ונפיש מכירה ש״מ דקש וגבבא גופיה נמי יש חומרא דבעי בכופח גרוף וקטום ועדיין צ״ע יע״ש:

ואם עט״ז שבת ל״ח א׳ שכח מהו ופשיט לאיסורא ל״ש ולמ״ד ל״ש להיתרא סלקא בקושיא הילכך הלכה ל״ש לאיסורא והדר בעי עבר ושהה מהו ופי׳ הרא״ש ז״ל דלבני הבית אי אסור יע״ש ולא איפשיטא ונקטינן לחומרא (עמ״א אות י״א) ולפ״ז אין לחלק בין שכח לעבר ושהה אבל הרי״ף ור״מ גורסין עבר ושכח והיינו במצטמק וי״ל ולא איפשיטא ולקולא בשכח הא עבר ושהה אף מור״ל אסור מדלא איבעיא לן אלא עבר ושכ״ח עב״י:

ואם עט״ז דבמצטמק ורע לו אף בהחזירה ישראל מותר ובלא בישל כ״צ אסור דנתבשל בשבת ונצטנן בלח ג״כ אסור עיין ס״ה בהג״ה יע״ש ושם יבואר אי״ה:

ואם עט״ז אפיל״ו בשוגג חזרה אסור עמ״א אות י״ד דאי מזיד כ״ש מעבר ושהה ומ״ש הרב במור״ל מותר אף בהחזיר ישראל מזיד בשבת דהא לא נהנה מן האיסור ואי״ה באות יו״ד אבאר בזה באורך:

ודוקא עט״ז ראוי להקדים בכאן הקדמה קצרה וזה תוארה:

דע דהמחבר בס״א וס״ב בכאן הולך ע״ד הרי״ף והר״מ ז״ל ולדבריהם יש הפרש בין שהייה לחזרה בשבת הוא זה דשהייה בחי שלא נתבשל כלל או אבר חי שרי וכן מצטמק וי״ל שרי בכירה בגפת ועצים ולא גרוף וקטום וקש וגבבא מותר בלא גו״ק ולסמוך נמי שרי בגפת ועצים אבל חזרה בחי ואבר חי נתבשל בשבת ואסור כבשי״ח ואף כ״צ ומור״ל אסור להחזיר וכ״כ הר״מ ז״ל פ׳ שלישי ה״י הביא המ״א אות ה׳ וכ״מ בהג״ה בס״א דמור״ל דיעבד מותר בהחזיר באיסור דלא נהנה מן האיסור הא לכתחילה אסור. ואם נצטנן והחזיר והוחם מור״ל אסור דיעבד שהרי נתבשל בשבת עט״ז אות י״ג ול״מ אם לא היה ראוי לאכול צונן דפשיטא דנהנה הוא מאיסור אלא אפי׳ היה ראוי לאכול צונן כך אפ״ה אסור דיעבד דמ״מ נתבשל בשבת ועסי׳ שי״ח ס״א ועי״ד ואי״ה שם יבואר. ומיהו שם ס״ד י״א מור״ל אף נצטנן אין בו בישול אחר בישול ועט״ז שם אות ד׳ א״כ דיעבד יש להתיר באפשר ועמ״א שם כ״ז ומ״מ לכתחילה אסור להחזיר

בשבת מור״ל וגם לסמוך לכירה שאין גרופה אסור לדיעה א׳ בס״א בשבת עמ״א אות ה׳ וגם בגרופה תוכה אסור בשבת ושהייה אף תוכה שרי ומ״ש המחבר תנור אסור דהוה ככירה בגפת ובעצים באין גרופה ואע״ג בס״א כ״כ דאפילו לשהייה אסור מ״מ לסמוך ומור״ל שרי שם בתנור וחזרה אסור להרב דפסק בס״א כי״א יצא כאן קולא בחזרה לסמוך מותר כמ״ש המ״א אות ה׳ והרב דשתיק לא דאודי ליה ועוד שאין מפורש בהמחבר וסמך אמ״ש סוף סעיף ה׳ בהג״ה בתנורים שלנו ככירה וסמיכה מותר והיינו אף בשבת:

ולענין אם עבר ועשה איסור דרבנן או ד״ת בשבת בהמתנה למ״ש כדי שיעשו צריך ביאור כי הנה בשי״ח ס״א בלבוש שם דלא בעינן כדי שיעשו אלא באיסור דרבנן הא באיסור תורה לא ומשמע אף בעשייה ממש וא״כ החזיר בשבת תבשיל שבישל כ״צ ומצטמק וי״ל בכירה שאין גרופה והיה חם קצת ונרתח הרבה או בדבר יבש דנצטנן נמי אין בישול אחר בישול צריך להמתין במ״ש כדי שיעשו או רוטב לח ורותח ומצטמק וי״ל כו׳ אבל בר״ן משמע דוקא ע״י עכו״ם או ע״י ישראל ולא עביד מעשה רק ממילא כמו עבר ושהה אז צריך כ״ש כמ״ש הר״ב בס״א בהג״ה שנייה יע״ש וכמ״ש המחבר ברנ״ד ס״ח בתורמסין הא עביד מעשה בידים אף באיסור דרבנן ע״י ישראל לא בעינן כ״ש ועא״ר שי״ח אות ד׳ גם מ״ש הר״ב בס״א בהג״ה שנייה מור״ל מותר אף בחזרה והטמנה הדין כן כל שלא נהנה מן האיסור ואע״ג דאי לא החזיר היה קר מ״מ הואיל ועומד בחמימותו לא מיקרי נהנה ולפ״ז אם נצטנן והחזיר ונתחמם אף ביבש שאין שייך בישול מ״מ נהנה הוא ומה בכך שמור״ל מ״מ נהנה הוא ואסור לאכול אם לא שיצטנן כבראשונה אז לא נהנה מן האיסור ומבשל לית כאן משא״כ בלח שנצטנן ונתחמם אף אם נצטנן אח״כ אסור דמ״מ נתבשל בשבת ואי״ה בשי״ח יבואר עוד:

ועמ״ש אי״ה באות י״ג ושו״ת רמ״א אי״ה בסוף הסימן:

רק עט״ז רש״י בשבת ל״ח ב׳ יע״ש ועמ״א אות כ״ד: ומ״ש וכל ז״ה וסיים קרקע היינו עודן בידו או מניחם למיחם ודעתו להחזירה דווקא כשנטלו מערב שבת ומחזיר בשבת הא לסמוך באין גרופה ולדיעה שנייה תוכה או אין גרופה בחזרה אסור ודאי אף שנטלו בשבת דכה״ג ל״ש חילוק זה והוא פשוט בזה:

וטוב להחמיר עט״ז והמנהג להקל כמ״ש הר״ב בזה ובסעיף ה׳ בהג״ה יבואר עוד בזה אי״ה:

אם עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ט מדין בישול נגעו ביה וכ״כ הלבוש משום מבשל ויש לי הרהורי דברים בכאן והנני פורטם בעזה״י:

ראשונה צריך לברר איזו הוא בישול ד״ת ואיזו מדרבנן עסי׳ שי״ח בט״ז אות ג״ד י״א כמאב״ד רק מדרבנן וי״א לח נצטנן רק מדרבנן וא״כ נהפוך הוא אי בישול בשבת פחות ממאב״ד א״צ כדי שיעשו ואם כמאב׳ד כדי שיעשו להלבוש בשי״ח ס״א הביאותיו לעיל באות יו״ד ומאחר דכ״ש דרבנן הוא יש להקל גם י״א כל דעביד ישראל מעשה בידים אף דרבנן א״צ כ״ש ולא בעי כ״ש אלא עכו״ם או שהה כבס״א בהג״ה שנייה הואיל וממילא. ומהו נצטנן בלח הנה במ״א מ״ט ושי״ח אות י״ב יע״ש ומשמע נמי לח שהורק בכלי שני אף יס״ב תו יש בו משום בישול וכל זה מדינא אבל המנהג להקל אם לא נצטנן לגמרי כמ״ש בשי״ח סט״ו בהג״ה וכאן ס״ה בהג״ה: ומהו דבר לח הנה הב״י הביא בשם רבינו ירוחם בח״ג בשם ה״ר יונה כל שרובו רוטב וצונן ומצטמק וי״ל הוה מבשל גמור משמע כשמיעוט רוטב אין זה מבשל ועא״ר שי״ח אות י״א הביא זה בשם מ״כ והניח בצ״ע ובאמת הם דברי ה״ר יונה ולכאורה מראין הדברים כמ״ש הט״ז בשי״ח ד׳ דאף נצטנן בל״ח הוה מ״ה (וכמ״ש ה״ר יונה מבש״ל גמו״ר) מ״מ מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שנצטנן בלח ומרתיחו להצטמק וי״ל הוה בישול ד״ת ובמור״ל אין דעתי להצטמק יע״ש והיינו דעיקר הבישול הוא שמצטמק ולפ״ז שפיר הולכין בתר רובו דרובו רוטב מוי״ל הוא ומתכוין לצימוק והוי בישול ואם רובו יבש דעתו לצימוק כי מור״ל הוא ליבש. ועסי׳ שי׳ח בא״ר אות יו״ד בשם המ״ך דא״א בקיאין איזה מור״ל ועיין גמרא שבת ל״ח א׳ ובמ״כ לפת ותמרי ודייסא ומים חמין מור״ל והנה לפת שננו מייארין וריבין עינינו רואות שמוי״ל הוא ועיין ל״ז ב׳ לפד״א בדלי״ת וכצ״ל ברא״ש שם א״כ אם יש בהן מים אסור ועמ״א לקמן אות ל״ט ושם אפרש בעזה״י כי נראה אם יש רוטב ובשר יחד לרוטב מוי״ל ולבשר מור״ל כל שנצטנן ונאסר הרוטב כשחממו בשבת אף הבשר נאסר דבלע מאיסור ולא מיבעיא רוטב מים דהוי אינו מינו אף באיסור דרבנן צריך ששים כמבואר בי״ד וכחל הקילו שיהא מן המנין ואפי׳ צלי קדר ואין תימר דמיחל ובשר חד מינא בטעמא מ״מ אף באיסור דרבנן בלח ומינו צריך ששים וע״כ לא צידד הש״ך בק״ט ט׳ אלא יבש וכמ״ש בפריי שם אין מקומו פה. ואי״ה במ״א ל״ט אבאר זה:

ואמנם הדבר הקשה עלי הוא מ״ש המ״א לקמן אות ל״ו דנצטנן אף ביבש אסור דלא התירו אלא חזר״ה בשבת (באופנים המבוארים כאן דמותר) לא להניח לכירה לכתחלה בשבת וזה סותר לכאן וראיתי לתו״ש אות מ״ו הרגיש בזה יע״ש. והנה לי העני נראה שהפרש יש בין נצטנן לנצטנן לגמרי כי מחמת בישול כל שאין יס״ב או כלי שני יש בו בישול כמ״ש המ״א בשי״ח אות י״ב ומנהג״א הוא דמקילין כשלא נצטנן לגמרי כמ״ש הר״ב בשי״ח סט״ו לא מדינא כי כמה פוסקים אוסרים כל שאין יס״ב בל״ח ואמנם ביבש ונצטנן כל שהם קצת אפילו אין יס״ב שרי דלית ביה משום בישול הא נצטנן לגמר״י אסור דחזר״ה תנן לא לכתחילה וכל זה עליה אבל לסמוך אף נצטנן לגמרי כל שאין בו בישול מותר כמ״ש בשי״ח סט״ו מותר להניחו כנג״ד המדורה וכמ״ש המ״א שם אות ל״ח והוא ברא״ש פרק כירה דף מ״ם ע״ב יע״ש א״כ יפה כתב המ״א לקמן אות ל״ו שלא נצטנן לגמר״י דאז מדינא אסור אף ביב״ש ליתן לתוך התנור ממש ואי״ה לקמן יבואר עוד וכאן אין להאריך. מהו לח ויבש עסי׳ רנ״ד מ״א א׳ ושי״ח מ״א מ״ם:

ואכתי פש גבן לברורי דבר אחד והוא דהטמנה לא הוה כשהקדירה מכוסה בה ונוגעת בהםמכל צד הא בתוך התנור כו׳ לא הוה הטמנה מ״מ צריך לידע כירה באיזה ענין מוספת הבל או לאו והוא ברכ״ז סעיף ח׳ כתב המחבר אעפ״י שמותר להשהות ע״ג כירה שיש בה גחלים כו׳ מחמת א״ש שתחתיהן מוסיף הבל ואסיר והוא מגמרא מ״ז ב׳ קופה שטמן כו׳ משמע לכאורה הא אין תחת זה לאו מוסיף הבל הוא ואמנם בר״ן ר״פ כירה וברז״ה דרש״י פירש הטמנה וכירה קטומה מוסיף הבל ובחה״ר אף קש וגבבא משמע מוסיף הבל ואפשר אף גרופה מוסיף הבל ועמ״א רנ״ז ח״י ומ״מ כשאין יס״ב לאו מוסיף הבל מיקרי ול״ש גזירה דשמא יטמין ברמץ שאין יס״ב אין ראיה לבישול משא״כ הטמנה דגפת ואי״ה ברנ״ז יבואר עוד ועיין ס״ה בהג״ה יש מתירין בתנור שאפו מבע״י ומ״א אות ל״ה ושם יבואר אי״ה עוד בזה לענין כירה שאין יס״ב לענין חזרה בתוכה בשבת וכאן אין להאריך בזה:

מה הן מצטמק ויפה לו ומצטמק ורע לו עיין רא״ש פ׳ כירה ל״ו ב׳ לפת״א תמרי ודייסא מצטמק ורע לו וכרוב ופולין ובשר טרוף מוי״ל והוא בדף ל״ז ב׳ ודף ל״ח א׳ ושם נאמר לפד״א בדלי״ת תבשיל מתאינים אבל לפת״א בתי״ו אמרו שם מוי״ל וכצ״ל ברא״ש ועא״ר בשי״ח אות יו״ד בשם מ״כ לפ״ת ט״ס וצ״ל לפדא וכבר הגהתי לעיל כן יע״ש ודבר שאין מפורש בתלמוד אין לנו להקל בזה:

אסור עט״ז ועמ״א אות כ״ה ועסי׳ רנ״ז סעיף ד׳ כסהו ונתגלה בשבת מותר לכסותו בדבר שאין מוסיף הבל מ״מ כאן בתנור לא הוה הטמנה כמ״ש באות י״ג והוה זה תחלת הטמנה דאסור בשבת אף אין מוסיף הבל ועיין הגמי״י פ״ד דשבת אות א׳ בדיני הטמנה ובלבוש כתב שמוסיפין הבל צ״ע:

סמוך עט״ז עיין אות י״ג מ״ש בשם הר״ן ועמ״א אות כ״ז. ואי״ה שם יבואר וכאן אין להאריך:

ובתנור עט״ז הקשה על רמ״א בתנור שבזמן התלמוד כבר כתב המחבר בס״א דאפילו לסמוך אסור ושלנו שרי ככירה. וי״ל דחזרה סמוך לברכו אסור לדיעה זו אפי׳ רוצה ליקח ממנה קודם שבת דהוה כחזרה בשבת וא״כ מה ראיה משהייה בס״א דעתו עד שבת וכאן הוה אמינא דשרי לחזור ע״מ שיקח קודם שבת ועיין תו״ש אות ל״ח הקשה דחזרה אף מור״ל אסור יע״ש:

יש עט״ז ובשי״ח ס״ד ובסט״ז דמקילין אם לא נצטנן לגמרי שרי אף שאין יס״ב א״כ שרי הכא וכמ״ש המ״א אות ל״ב והר״ב סמיך אמ״ש בס״ה ולקמן שי״ח סט״ו ועמ״א אות ל״ט. ואי״ה שם יבואר:

ומבערת עט״ז הנך רואה שאין מפרש כמ״א אות מ״ם שפירש מלת לכ״ן קאי אקודם אלא אדסהיך קאי מאם לא נתקרר לגמרי נוהגין ע״י עכו״ם אבל ע״י ישראל אסור באין יס״ב רק ממנהגא אפשר דשרי כבסי׳ שי״ח סט״ו ואם עדיין חמין היינו רותחת שיס״ב מותר ג״כ ע״י ישראל מדינא. או יאמר על גב״י התנור וודאי אסור באין גרוף וקטום אע״ג דתנור שלנו דין כירה יש לה ומותר לסמוך בכירה אף שאין גרוף וקטום ועל גב״י וודאי אסור בכירה שאין גרופה וקטומה כמבואר בסעיף גימ״ל אף רותחת שיס״ב אלא ע״י עכו״ם נוהגין להתיר אף בחם קצת שאין יס״ב אף על גב״י התנור בצירוף קולא שמבערת אח״כ האש ופ״ר בעכו״ם שרי אבל ע״י ישראל אסור על גבי התנור ואצל התמר שרי ע״י ישראל דדין כירה יש לו תנור שלנו ולסמוך שרי ממנהגא אף בחמין קצת כבסי׳ שי״ח סט״ו כו׳ כן סובר ז״ל הפירוש בהר״ב. אבל לבוש הבין הגהות רבו כמו שהבין המ״א באות מ״ם יע״ש. והקשה הט״ז אהיתר דתה״ד דאע״ג דאמירה לעכו״ם קיל בפ״ר מ״מ איסור מלאכת שבת הנעשה ע״י עכו״ם אף בלא אמירת ישראל אסור הוא אף בקצץ עסי׳ רע״ו א״כ הרי אסור הוא בלא אמירה כל שמכוין לצורך ישראל וכאן מתכוונה בכך ואסו׳ הוא עכ״פ להעמיד עליו ממש אפי׳ אם קצת ואפי׳ רותח שיס״ב אסור באין גרוף וקטום בכירה עליה ממש רק לסמוך שרי לא עליו ממש על ידי ישראל שהרי הר״ב אומר כן ואם חמין מותר על ידי ישראל אצל התנור לא עליו וכמ״ש המ״א אות מ״ג ומעזיבה לא מהני ול״ד לקדירה ריקנית דלית כאן היכרא ועמ״א אות ל״א א״כ ה״ה ע״י עכו״ם כה״ג נמי אסור עליו ולא מהני מה שנותנת מקודם קודם שמסיק וכ״ש בשלנו דמטמינים בתנור אחר ומוציאין ונותנין עליו על התנור בית החורף דאסור אפילו רותחת יס״ב נמי אסור לדעתו ז״ל כי ההיתר של תה״ד הקשה עליו כ״ה תוכן דבריו. ועמ״א אות ל״ז בשם המרדכי ושם כתבנו מזה ולכתחילה סובר הט״ז דודאי אין לעשות כן:

כתב הפר״ח בי״ד סימן קי״ח אות ח״י בענין הטמנה בבית עכו״ם (שאלינ״ט וכדומה) התיר בחותם א׳ ואף במפתח לחוד אבל לחתום בנייר ולקרוע בשבת אסור דמקלקל ע״מ לתקן חייב מ״ה ושבות לעכו״ם במלאכה ד״ת אסור אף לצורך מצוה יע״ש ובשו״ת ח״צ סימן ל״ט כתב דנהפוך הוא ל״מ מפתח דלא אף חותם א׳ לא מהני (בדבר איסור תורה) ואומן לא מרע ל״ש בכאן ונייר מותר לומר לעכו״ם לקרוע יע״ש והנה בי״ד ש״צ בש״ך אות ד׳ דאומן לא מרע אומנתיה בדבר שיכול לעמוד עליו הא אין יכול לעמוד על הבירור אף אומן אסור אם לא תכלת ויין רימונים דקפדי טובא וכל מו״מ שלו בזה יפסיד הרבה כו׳ וקפילא ג״כ אפשר לעמוד עליו לא מרע אומנתיה (משמע אף בלא מפסיד כל אומנתיה בכך (ועשו״ת ח״צ בזה) וגם זה כשא״י לאישתמוטי הא לא נתן לו קנבוס מצי לאישתמוטי עט״ז שם אות ה׳ ואם אומר לו שיתפור במשי שרי לפ״ד הט״ז ואין מקומו פה ואמנם מ״ש לקרוע הנייר ע״י עכו״ם שרי א״י כעת טעמו של דבר דבר״מ פרק עשירי מה״ש הי״ז וי״א קורע בחמתו חייב ה״ה דהקורע הנייר להוציא המאכל ובאיסור תורה אסור עסי׳ שי״ד שובר חבית היינו בזפת וע״ש סעיף זיי״ן. ואי״ה יבואר שם: ועסי׳ ש״מ בענין אותיות מעוגה גופא יע״ש. ולפ״ד הפר״ח אסור לפתוח אגרת ע״י עכו״ם בשבת ואי״ה יבואר:

כתב רמ״א בשו״ת סימן ק״ב לפתוח התנור ולסגור ע״י עכו״ם בליל שבת כל שהוא כמאב״ד מותר יע״ש הביאו הט״ז אות יו״ד וצ״ע כעת ולא זכיתי להבינם דאנן קי״ל בסימן שי״ח דכמאב״ד נמי יש בו משום בישול ד״ת אם לא שנאמר שסובר דכמאב״ד רק מדרבנן אסור ועט״ז שי״ח אות ג׳ ושבות דשבות לצורך שבת שרי דהוי במקום מצוה וצ״ע ואי״ה בשי״ח יבואר עוד בזה וכאן אין להאריך. וברנ״ט ס״ז מבואר דכל שאין כ״צ אסור ואי״ה שם יבואר: