מ״ש המחבר ס״א מכבה עמ״ש במ״א א׳. ובס״ב קערה ואם חברה כעין יוצר מותר כבס״א באר הגולה וכ״מ בר״מ פ״ה הי״ב מה״ש ועא״ר ד׳:

מבטל עט״ז לכאורה שלש פירושים במבטל כלי מהיכנו א׳ פירש״י שבת מ״ב ב׳ ובמשנה ד״ה כלי דכמחברו בטיט. ומ״ג א׳ ד״ה מפני שמשנה מכלי היתר עושהו מוקצה ובקנ״ד ב׳ ד״ה והא כרים וכסתות מיחזי כסותר הביאו התוס׳ שבת מ״ג א׳ ד״ה דמבטל יע״ש ובר״מ פכ״ה מה״ש הכ״ג כסותר יע״ש ובפני יהושע כתב כלי קיבול ראוי להשתמש בו ל״ש סותר דעדיין ראוי לתשמיש שייך ביה בנין מחברו כטיט וכרים אין דרך לחברם בטיט שייך בהו סותר דאין ראוין לשכיבה ויש נ״מ בין הנך פירושים אם נותן בכלי היתר דבר האסור באכילה ושרי בטלטול כמו נודר הנאה משמן לאכילה אם מותר ליתן לכלי בשבת דשוב לא ישתמש באותו כלי היתר אכילה שלא תערב עם זה ויאסור עיין מהרש״א ז״ל שבת מ״ב א׳ תוספות ד״ה ואין ומ״ג א׳ ד״ה בעודן עליו אבל כו׳ וד״ה ושני ליה דלטעם מחברו בטיט שרי דמותר בטלטול ולטעם סותר אסור ועסי׳ שין יו״ד סעיף וי״ו משמע דאין נקרא מבטל מהיכנו כ״א שאוסר הכלי בטלטול יע״ש: ואמנם מדנקיט הט״ז עושיהו מוקצה לכאורה משמע כלי שמלאכתו לאיסור שם מוקצה עליו ל״ש זה הא במחברו בטיט שייך ביה אף בזה דלצורך גופו ומקומו שרי בטלטול וכמחברו בטיט וכבנין הוא. ומיהו לצורך גופו י״ל היינו מה שצריך לו בשבת משא״כ שמן לאחר שבת וודאי אסור בכלל שמלאכתו לאיסור אלא בצריך מקומו של כלי זה דמותר להניחו במקום שירצה כבסי׳ ש״ח ס״ג בהא י״ל דכמחברו בטיט דמי אסור משא״כ לענין עושיהו מוקצה י״ל שאין משנה שמו דמעיקרא נמי שם מוקצה עליו. ועתי״ט שבת פ״ג מ״ו בקל רגילין לטלטל כלי וכלי שמלאכתו לאיסור אין רגילין בכך. ומיהו כאן בש״ע סתם המחבר דמותר לכתחלה לתנו מבע״י דלא כדמשמע מרש״י שם מותר להניחם אלא כתוס׳ שם ד״ה ואם וכ״כ הטור ועתי״ט שם:

אפי׳ עט״ז רש״י ותוס׳ שבת מ״ז ב׳ ד״ה מפני יע״ש לית שם הנך תיבות שמבטל כלי מהיכנו כ״א גורם כיבוי ואם נאמר כשנותן מים לכבות הניצוצות נמאסים המים ונעשים מוקצים ויש במים ממש וכמחברו בטיט דמי אפ״ה לא הוה ד״ת וגזור אטו שבת א״כ למה אמרו במשנה שהוא מכבה ולא מבטל מהיכנו ועוד מאין לו דבר זה וצ״ע קצת:

וי״א אפי׳ כו׳ עט״ז ובא״ר אות ט׳ בשם מי״ט כוונת כיבוי שקרוב למים אף יש שמן נכב׳ והט״ז ז״ל פירש דכוונת כיבוי שיכב׳ מיד הפתילה ולא יתקלקל הכלי ועמ״א אות יו״ד ואי״ה שם יבואר:

עיין ט״ז תקי״ג אות א׳ מ״ש מכאן ס״ג ופירושו דמיירי כאן במונח דבר היתר לשם דשרי בטלטול מן הצד ולכן אמר בנר דולק אסור דיטה ע״י נענועו ועמ״א שם ב׳ וכאן ד׳ וא״כ שפיר הוקשה לו לט״ז מאחר דסבר״א זו כתב הרמ״א כאן דע״י נגיעה מנענע המנורה ולמה היקל בביצה כו׳ וכאן נמי מלאכה שאצ״ל ואין מתכוין אסור ה״ה שם ועתו״ש ולמ״ש ועא״ר כאן אות י״ב ואי״ה במ״א יבואר עוד:

בא״ד אות יו״ד בשם או״ה כלל נ״ט סימן מ״ה כשיש סכנת דליקה ח״ו מותר ליתן כלי מלא מים לקבל הניצוצות ובגמרא מ״ז ב׳ דפריך מדליקה משמע דאף שיש לחוש לדליקה אסור ועמ״א אות ח׳ וצ״ע קצת. ועמ״א רע״ז ח׳. ולאו״ה אם רואה נר שנכפף ויפול על השולחן רשאי ליתן תחתיו כלי מים:

ברש״י שבת מ״ב ב׳ משמע דאם נתן כלי בשבת יטלו ואף לדידן י״ל כן: