בזרוע שמאל עט״ז בגמרא מנחות ל״ז א׳ ת״ק ידך שמאל דכתיב ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים רבי נתן אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כו׳ רב אשי אמר ידכה בה״א יד כהה (פסוק הוא בפ׳ בא פ׳ והיה כי יביאך ובשמע בפ׳ ואתחנן כתיב ידך והיה אם שמוע פ׳ עקב לאות על ידכם) וב״י לא הביא כ״א דברי ת״ק ור״ג יליף מקרא אחרינא יע״ש ואנן קי״ל כרב אשי דבתרא יד כהה ובסעיף ו׳ דקי״ל דבתר כתיבה אזלינן כר׳ נתן וקשרתם וכתבתם ומ״מ יד כהה נמי א״ש דיד שאין כותבת מקרי כהה לענין זה כמ״ש הט״ז אות זיי״ן א״כ לכאורה תרוייהו צריכי וקשרתם וכתבתם וגם ידכה כהה דאי מכהה לחוד ה״א בתר מלאכתו אזלינן ואי מוקשרתם וכתבתם ה״א דכותב בשתי ידיו ועושה מלאכתו בשמאלו יניח בשמאלו שהוא ג״כ שמאל של כ״א וגם נגד לבו כמ״ש הלבוש כתיב ידכה כהה דמניח בימין של כל העולם הואיל ומלאכתו בשמאל וכותב גם כן בשמאל נמי אלא ממ״א אות יו״ד מבואר דכה״ג מניח בשמאל כל אדם כמו בשולט בשתי ידיו כדבעינן למימר שם אי״ה ואם נאמר דט״ז יודה לזה אפ״ה בעינן ידכה כהה דמוקשרתם וכתבתם לחוד לא היה דרשינן הכין דהא צריך לשאר דברים כל מי שישנו כו׳ או דאין מיותר כלל עכשיו דכתיב כהה דרשינן נמי דכתיבה אותו שאין כותב בה מקרי כהה ומש״ה בגידם מסופק הר״ב בסעיף א׳ דידכה אי מיותר לרבות גידם ועמ״ש במ״ש במ״א אות ג׳ אי״ה מזה:

הקובד״ו עט״ז במנחות ל״ד ב׳ ח״א מה ראש בגובה אף זה בגובה וח״א לך לאות וח״א על לבבכם ולכאורה הכי פליגי מ״ד גובה אפשר גובה בשר שבקנה היד סגי ומ״ד לך לאות ממעט רק כף היד אבל בקנה היד אפילו במדרון ומ״ד על לבבכם וקיבורת נגד הלב היינו זרוע ממש (עיין תוס׳ מנחות ל״ז א׳ ד״ה קיבורת ורש״י ע״ב שם ד״ה לאחרים ובכ״ף מתחזי לכ״ע משמע כף ממש לחוד ממעט) והלבוש הביא גובה ולך לאות ותרוייהו צריכי לך לאות י״ל מהתחלת הזרוע מיד לכך יליף מהראש בגובה ואי מקום גבוה בקנה יש ג״כ מקום גבוהה ועמ״א אות ב׳ ומ״ש הט״ז דעד הקובדו דרך לגלות כ״כ הלבוש ועב״י הביא ב׳ דרשות אלו ודברי רש״י בכ״ף מתחזי לכ״ע וא״י מה הוא ובביאורי לטור רשמתיו. ובגמ׳ שם ל״ז ב׳ ציירי׳ ואמר במקום לך לאות כו׳ פי׳ היו קרועין בגדיו ומתחזי תפילין ש״י אמר במקום לך לאות ועמ״א אות כ״א ואי״ה שם יבואר לכתחלה אי שרי לגלות ידו כך והתם שאני דהיה לו מכה בידו וע׳ סי׳ ד׳ מ״א כ״ג וב״י צ״ב והנה מכאן ראיה עד הקובדו דרך לגלות אבל הר״מ ז״ל פ״ד מה׳ תפילין הלכה ב׳ כתב כמ״ד על לבבך ועמ״א א׳:

דבר חוצץ עט״ז והם דברי הרא״ש על ידך כמו בגדי כהונה על בשרו שלא יהא חוצץ וכן בש״ר ולטוטפות בין עיניך ולכתחלה בלא אונס ודאי אסור להיות חציצה אבל מי שהוא עלול לנזילות יש לסמוך אסברא הרשב״א דבש״י אסור משום לך לאות ולא לאחרים לאות ובש״ר שרי כמ״ש באות ה׳. ובע״ץ ט׳ לך לאות ולא לאחרים וזה בס״ה לא בס״ד:

אבל ברצועות עט״ז בשם לבוש דמה ששייך לקשירה נכון להחמיר ולכתחלה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו ובש״ר מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל:

עלול לנזילות עט״ז והוא דעת רשב״א וריב״ש (כמו שציין באר הגולה) דלאו מעל ידך מפיק אלא לך לאות ובש״ר אדרבה כתיב וראו כו׳ ודוקא כובע דק שכובע עב א״א לכוין ולהניח מקום שמוחו של תינוק רופס (עב״י מההוא דעטרת מלכם בע״ז) ומשמע בש״י ודאי אסור להניח ע״ג סמרטוטין לך לאות ולא לאחרים לאות אע״ג דמכוסה בשאר בגדים עיקר קפידא דקרא אמקום דהיינו שיהיו מונחים על בשרו ממש במקום שהם לך לאות ומש״ה כרב אשי דהוה ציירי׳ בידיה מנחות ל״ז ב׳ הביאו הב״י שרי דמניח במקום לך לאות ועמ״א אות כ״א ואות ו׳ שם משמע דעל הסמרטוטין שרי להניח ש״ר ועסי׳ כ״ו במ״א א׳ ואי״ה במ״א יבואר ועא״ר ה׳ בשם מ״מ ג״כ להתיר להניח ש״י על סמרטוטין יע״ש ולפ״ז יש להניח ש״י ולא יברך ומניח של ראש ומברך שתים וממ״נ יצא משא״כ המניח על כובע דק לא יברך רק א׳ כמו על ש״י כבסי׳ כ״ו ועמ״ש באות ו׳ מזה:

ויכסם עט״ז ובב״י משמע אף שמכתו מוכחת עליו מ״מ ילמדו ממנו להניח אף בלא סבה מספקת וכן העתיק הע״ץ באות ס״ו יע״ש ומסיים רמ״א והמניחם כך לא יברך רק להניח משא״כ כשמניח ש״י על סמרטוט מברך על של ראש שתים כמ״ש באות ה׳ ולענות איש״ר בש״ר כשמניח על סמרטוט עמ״א סי׳ כ״ה אות י״ז. ואין תימר יניח ש״י שלא במקום הנחתן ממש ויברך בש״ר שתים ויהיה עוכר לעשייתן ממש הא בורכא הוא דכשאין ש״י ובמקום הראוי הוי כמונח בכיס וכ״ז בין עיניך בעינן שיהיו לטוטפת וזה פשוט:

שהיד עט״ז פרשתיו יפה באות א׳ דתופס עיקר כרב אשי דבתרא ידכה כהה והיד שכותב בה אינך הוי כהה לענין כתיבה ותרוייהו צריכי. או נ״מ עוד במי שאין יודע לכתוב כלל ודאי אזלינן בתר יד כהה לענין מלאכה וכמ״ש א״ר אות ז׳ יע״ש:

על עט״ז יכרוך ששה או ז׳ כריכות ויניח ש״ר ואח״כ יכרוך ג׳ כריכות באצבע אמצעי תחלה ב׳ בפרק התחתון וא׳ בפרק האמצעי אבל בא״ר אות ח׳ בשם מקור חיים דכריכה א׳ באמצעי ואח״כ ב׳ כריכות בפרק התחתון ובמ״א אות י״ב א׳ בפרק העליון י״ל לאמצעי קורא עליון:

ואין עט״ז כי איסור יש בדבר וקציצה ל״ד דאפילו על התיתורא מבואר דאסור והם דברי הלבוש אבל בל״ח וא״ר ט׳ הביאו כתב דטעמא דמקשינן ש״י לש״ר מה התם תלוים אף ש״י ועא״ר. והמניחין תפילין ש״י כרא״ש בסימן כ״ה סי״ח ג״כ אין להניח רצועה על תיתורא מטעם זה עא״ר כאן:

מהתחלת עט״ז שמתחלת מקום עקרי השער שם מתחיל יקום תפילין ומסיים במקום שמוחו של תינוק רופס (בסמ״ך ע׳ במ״נ בשורש רפס היה בסמך או בסי״ן דריכה ורמיסה)ועא״ר אות יו״ד משמע התחלת קצת הקציצה תהיה מונחת במקום שמתחילין עיקרי השער במצח וצד הב׳ למעלה ולא הקציצה כי גם התיתורא כולה תהיה במקום שער. ומיהו עקרי השער לא מי שיש לו שערות ארוכות ושוכבים עד חצי מצח ומניח שם תפילין רק התחלת מקום תפילין מהתחלת עיקר השער. ושיעור הקשר באחור מבואר בש״ע ועמ״א אות ט״ו ובא״ר אות י״א דבקשר נמי סוף הקשר במקום צמיחת שער וא״י מה הוא דבאחור בעורף יש כמה ב״א שיש להם שערות כצואר ממש וקשר צריך להיות בגובה מאחוריו סוף עצם הגולגולת כמ״ש הי״מ ז״ל הביאו המ״א אות ט״ו:

מ״ש הר״ב בהגה״ה ס״א להניח בראש העצם כו׳ אבל לא בחצי כו׳ א״י מה מלמדנו שהרי המחבר בס״ז כתב בפירוש כן והם דברי הסמ״ק ועמ״א אות ב׳ וצ״ע כעת: