יין מגולה עט״ז בי״ד קי״ו א׳ בשם הפרישה וב״ח כאן ס״א תירץ דנלמוד מדר״ן לדידן שאין חוששין לגילוי אפ״ה פסול לקידוש הקריבהו כו׳ ויש לעיין במשקה דעביד טיף טיף דאין בו כלל משום גילוי עי״ד שם אם נאסר לקדש עליו דאפשר הפחות והסגני׳ לא קפדי כ״א ביש חששא אף האידנא משא״כ זה. ואי״ה באות ב״ג יבואר עוד:

אפי׳ האידנא עט״ז טור בשם הרי״ף אות ג׳ למד כן מדר׳ נחמיה ב״ב צ״ז ב׳ יע״ש. וער״מ פ״ו מהל׳ איסורי מזבח הט״י ומ״א אות א׳: יין שמריח אחר החבית אין מקדשין עליו תו״ש ב׳ בשם שער אפרים יע״ש:

דריחי׳ עט״ז וכ״כ המ״א אות ב׳ דמש״ה השמיטו המחבר דסמך על ר״ה ועט״ז א׳ שם ועל הר״ב קשה דכתב טעמיה חלא דשהכל והשמיט ריחי׳ חלא וטעמא חמרא דמקדשין עליו. והוי יודע שיין שנתערב בו שליש ממשקה תאינה וכדומה אני מסופק אע״ג דמברכין פה״ג כבסימן ר״ב ס׳א ומ״א ג׳ אם ראוי לקדש ומה שהביאני לזה ממ״ש הר״מ ז״ל פ״ו מה׳ איסורי מזבח ה״י גפן שהדלה על תאנה אין מנסכין אף דיעבד דנשתנה ריחו מה זבח שלא נשתנה כו׳ ה״ה לקידוש וריחי׳ חמרא לא נשתנה ע״י מעשה. שוב ראיתי שאין כאן ספק דקונדיטו״ן מקדשין עליו ומשמע אף שנשתנה טעמיה וריחיה ועס״ח וער״מ פכ״ט מה״ש הי״ד ובהשגות הר״א ז״ל יע״ש. והנה יש שמשימין מי דבש ביין למתק או משימין צוק״ר שם לדיעה שנייה בס״ח יש לאסור וער״מ פ״ה מה׳ איסורי מזבח ה״ב נתן דבש כל שהוא לקטורת פסלה ובפכ״ט מה״ש הי״ד נתערב טיפת דבש או שאור בחבית גדולה אין מקדשין עליו וגם מתקנין בסולת שיהיה צלול ומי פירות אין מחמיצין מ״מ סולת גופא חמץ הוא וכעת א״י מנלן דאפי׳ כ״ש בחבית גדולה דכי כל לרבות עירובו בשיש בו טעם או פחות מששים וצ״ע כעת:

אעפ״י עט״ז ועסי׳ ר״ד ס״א אות א׳ ובמ״א כאן אות ד׳ אי״ה שם יבואר:

ומ״מ מצוה עט״ז אפי׳ סתם יין שבמרתף מצוה לבדוק מקודם ולברור היפה שבו לקדש עליו:

טוב עט״ז קידוש הלילה אסמכוהו אד״ת וגם קידוש הלילה להט״ז אף שהזכיר בתפלה י״ל ד״ת כבסי׳ רע״א אות י״ט ועמ״א שם אות א׳ משא״כ קידוש היום לכ״ע אין בו דררא ד״ת ואין מזכירין בו שבת כ״א פה״ג ועא״ר י״ב בשם רוקח שי״ל קידוש על היין (בלילה) הוי ד״ת ולעיל בסימן רע״א כתבנו בזה:

ברכת עט״ז האריך ועסי׳ קע״ד ס״ו ובעטרת זקנים שם ומסתימת המחבר כאן וברע״א סי״ב דמקדש קודם נט״י ואפ״ה אין מברך ברכה אחרונה על יין קידוש דבהמ״ז פוטרתו וה״ה שתה יין לפני נט״י לפתוח בני מעיים דאין מברך ברכה אחרונה עליו דבהמ״ז פוטרתו לדידן ועמ״ש שם:

מ״ש ז״ל אל תרא יין כי יתאדם דה״פ דאין חשיבותו מפני אודם במנחות דף ע״ז א׳ אמר טעמא דרבי אל תרא יין כי יתאדם פירש״י שנה ראשונה עיקר אדמומי׳ ןצ״ע בזה: עיין ב״ב צ״ז ב׳ יע״ש: