שלא עט״ז עב״ח בזה וכעששית וסגורה במפתח משמע דעתו לאסור ועמ״א אות ב׳:

וכן עט״ז המחבר סידורא ל״ד נקיט דשעוה קנדיל״א אין איסורא משום ל״פ כמו שלא אסרו באדם חשוב בבית א׳ אלא שמא ימחוט וכתב הט״ז דלפ״ז יש להתיר דהוי גזירה לגזירה וכ״כ בסימן רע״ח ועסי׳ תקי״ד בט״ז י״ב ומ״א ך׳ וא״ר אות ג׳ דלמא ימחוט בכלי ויש תיקון מנא והנה בב״י לא נזכר מכבה אלא שמא ימחוט ראש הפתילה יע״ש י״ל כן:

אבל עט״ז ועמ״א ד׳ בשם הב״ח י״ל דוקא לדבר מצוה התירו בשנים לא לרשות ולט״ז לרשות נמי שרי רק אין פולין דכ״א מעיין בדידיה ובחידושי כתבנו מזה:

בבית הכנסת עט״ז ואנו נוהגים קצת להקל בנר קנדילא כמ״ש הט״ז אות ב׳ אפ״ה א״א מערבית כשחל י״ט בשבת משום ל״פ משום דפעמים יהיה נרות שמן ואיכא חשש איסור שמא יטה:

שאין עט״ז ועכשיו אין להתיר באדם חשוב כי כמה פעמים ראינו שמתוך עיון שוכחים ומטים ומוחטים עיין פרישה ושאר פוסקים:

ועוד עט״ז ובא״ר אות ט׳ מתיר להתחמם בסמוך ועתו״ש:

של בית רבן עט״ז וכ״כ המ״א אות זיי״ן דכל שעה מתייראין עתה יבוא ואי״ה שם יבואר:

שגורה עט״ז גם כאן אות ב׳ התיר בנר שעוה וחלב. ואם אין לו כ״א נר שמן ואין הגדה שגורה בפיו כי לא למד מעולם וצריך סידור אפ״ה י״ל דמ״ה הוא עיין בפוסקים:

אם יש נר שמן ואצלו נר קנדילא לכאורה מאן דמתיר בסי׳ רס״ד במ״א אות ד׳ דמותר ה״ה כאן כיון דיש נר קנדיל״א אצלו וזה טעות דבקנדיל״א הוי גזירה לגזירה ואכתי שמא יטה לשמן וכ״כ בתו״ש אות ד׳ ומיהו י״ל כיון שלא התירו לו אלא בסמוך לו נר קנדיל״א זכור הוא ומ״מ אסור ועוד דשמא יסתפק איכא ואף בקנדילא ונפט ראוי לאסור: