שהדליקו עט״ז. מ״ש כרבי יהודה שבת מ״ד ובאר הגולה אות א׳ ב׳ כרבי מאיר שם דמתיר במיאוס ואוסר באיסור ובקנ״ז א׳ אמרינן הלכה כר״ש בר מאיסור ולא אמר הלכה כר״מ. והקשה על הלבוש מ״ש דר״ש מודה בנר דדחיי׳ בידים ביה״ש וא״י למה הביא ממ״ה ובמ״ד א׳ נמי מבואר כן דלר״ש נר שכבה שרי לטלטל ובא״ר אות א׳ פי׳ דמודה ר״ש בקערה גדולה דלא מסיק אדעתיה שיכלה בשבת דאם כבה דאסור יע״ש ומ״מ לדידן קיי״ל כר׳ יהודה דאפילו עומד ומצפה ואסיק אדעתיה שיכבה לשעה ושתים במיגו דאיתקצי ביה״ש איתקצי לכולי יומא בטלטול הנר וכ״ש להסתפק מן השמן:

אעתיק קצת מ״ש בחדושינו שבת מ״ד א׳. ברי״ף הביא טלטול הנר וכ״ן שמן כו׳ ובטור כאן מותר שמן בנר וכ״ן הנר והמחבר העתיק כרי״ף. והנה שמן יש בו איסור מוקצה ד״ת מסתפק למ״ד משאצ״ל מ״ה חייב ונר דרבנן בסיס בשבת מ״ז א׳ למ״ד משאצ״ל דרבנן נר חמיר טפי ב׳ איסורין בסיס ומלאכתו לאיסור יע״ש. ולענין תנאי אם מהני בשמן לאחר שכבה עב״י בשם רשב״ש שכתב לחלק בין נויי סוכה שהם מוקצה מחמת עצמן לא מהני תנאי משא״כ כאן נר רק בסיס א״כ שמן לא מהני תנאי וגם י״ל סוכה ד״ת לחד מ״ד לא מהני תנאי ונר בדרבנן מהני תנאי ולזה אפשר ליישב שינוי הלשון וכ״ן והבן ואי״ה במ״א אות וי״ו יבואר עוד. ובאות ב׳ אי״ה יבואר עוד. ומ״ש כר״ש צ״ע דכר״י קיי״ל עתו״ש וש״י בזה:

ולא עט״ז הלשון צריך ביאור דודאי לנער הטבלא שרי ולא נעשה בסיס הא ליקח הנר בידים הא הנר גופא ודאי בסיס לשמן ושלהבת הוא ואסור מיגו דאתקצי ביה״ש אלא שי״ל גם הנר גופא שרי ליטול דלא נעשה בסיס כ״א כ״ז ששמן בתוכו ולאחר שכלה דעתו ליטול הנר משם וכלי הוא ושרי לצורך גופו ומקומו ככל כלי שמלאכתו לאיסור. וז״ש בש״ט אות א׳ וכדאמרן ומ״מ שם העלה לאיסור אם לא ע״י אמירה לעכו״ם כמ״ש הרב בס״ד. ולענין מפה שהנר מונח עליה י״ל דמותר לכופלה דלא נעשה בסיס כ״א במקום עמידה הצורך לאיסור אבל מפה תחתונה או עליונה להסיר כולה מעל השולחן קשה קצת וזה יבואר אי״ה בסי׳ ש״ט מזה וכאן אין להאריך ועמ״ש אי״ה באות ג׳ מדין מיאוס יע״ש:

והמחבר עט״ז ועיין תו״ש וח״מ דבגרף של רעי במקום שיושב שם ומיאוס באין יושב שם אפ״ה שרי לצורך גופו ומקומו עמ״א אות י״ב. ואי״ה במ״א ג׳ יבואר עוד בחדושינו שבת מ״ד א׳ כתבנו מ״ש רש״י נר של מתכות כגון של נחושת דלא בלע לא מאיס לכאורה משמע כמ״ש הש״ך בי״ד סי׳ ס״ח אות ל״ג בשם רי״ו דכלי נחושת לא בלע כ״א אור מהלך תחתיו וכ״ש כבישה דלא הא שאר מחכות בולע ע״י כבישה שוהה לפעמים השמן מעל״ע שם ולא חשיב ע״י אור מה שהפתילה דולקת בפיו רק שם עי״ד צ״ב בט״ז למ״ד ופריי שם ובשו״ת מקום שמואל ל״ד ול״ט ומסתימ׳ הפוסקים משמע רק נר חרס מאוס ושרי לצורך גופו ומקומו דוקא הא כל מיני מתכיים אם רחוצים יפה אין מאוסים (נר קרויז״ל מונח תמיד חלב בתוכו ופתילה ונפל להיתר צ״ע די״ל רק פיו בולע שם ע״י אוי והשאר קר הוא ולא אמרינן חם מקצתו חם כולו אף במתכות וא״צ לשער כ״א מעט נגד פיו ואי״ה יבואר בסדר שלישי בהנהגות או״ה) ויתר הדברים יבוארו אי״ה במ״א כאן ובסי׳ ש״ח וש״ט וש״י ושי״א בעזה״י:

יש עט״ז ואפשר אפי׳ נתן שם דבר חשוב מאוד מ״מ עקרו של נר בסיס לשלהבת ואי״ה במ״א אות ה׳ יבואר עוד:

שמא עט״ז ומ״א י״ד דבדרכ״ה תליא מילתא הא לא״ה גזור רפוי׳ אטו מיהדק והיינו כלי כסף עסי׳ שי״ג מ״א ר״א:

תמצא עט״ז לישנא דהמחבר עושה כלי משמע ליה דעושה כלי מחדש ומ״ה לא מדרבנן וקשה מתקי״ט ואי״ה שם יבואר בזה: