קודם עט״ז האריך דאין לשפוך מכוס יין לאחר שבירך עליו ואפי׳ קודם שבירך שממלאין על כל גדותיו י״ל הוי ביזוי משקין ואע״ג דעושה לשם סימן טוב הא בחתן וכלה נמי עושין לשמחה ואסור וי״ל התם לית שמחה במה שאזיל לאיבוד משא״כ כאן שעושה לסימן טוב וכל צרכי אדם עושה כמו מרחץ ביין וכדומה. ועיין באר שבע דף ק״ך ע״ב בשו״ת סי׳ ח׳ האריך לאסור ובפ״ק דתמיד דף כ״ט ע״א הביא ג״כ בשם מצאתי כתוב ששופכין במ״ש יין כדאיתא בב״ר כל ביתא דלא משתפיך יינא כמיא במ״ש לית ביה ברכה וחלק עליו יע״ש. ועמ״א ג׳ ובא״ר אות ב׳ ומ״ש הר״ב שלא יהא הכוס פגום אפשר שלא יהיה מלא קאמר כששופך ממנו. עיין לבוש בסדר הנה אל ישועתי ליהודים כו׳ כוס ישועות נגד ג׳ ברכות פה״ג כוס ישועות נגד בשמים הנה ישועתי חלק הנפש ליהודים נגד ברכת הנר:

אין עט״ז אף למ״ד בקידוש מקדש על הפת וכן הלכה אם אין לו יין כו׳ ועיין בתוס׳ ורא״ש פרק ע״פ ועב״י מזה. ועיין לבוש מ״ש הר״ב והסברא ראשונה עיקר עיין לבוש בזה ופרישה ובא״ר אות זיי״ן ומנהג העולם כסברא ראשונה:

משום עט״ז י״ל הא הבדלה אסמכתא הוי על היין עכ״פ תקנו כך ועמ״א אות וי״ו ואי״ה שם יבואר מזה:

נר חנוכה קודם דפרסומי ניסא עדיף ט״ז כן הוא בב״י ובטור כתב דאפשר להבדיל בתפלה ולפ״ז ה״ה בקידוש היום אף שאין לו פת אפשר בתפלה עסי׳ רע״א במ״א ותרע״א בט״ז אות ב׳ ורס״ג במ״א יע״ש דודאי פת עדיף די״א דהוי ד״ת לאכול פת בשבת וגם אפשר עונג שבת באין לו פת כ״א מיני לפתן וכדומה קודם לנ״ח שזה דברי קבלה שלא להתענות בשבת גם י״א דאסור להתענות בשבת ד״ת ממה שיקנה נר חנוכה אלא מיירי יין קידוש ונר חנוכה הוא דנר חנוכה קודם ובחידושינו הארכנו וכאן אין להאריך ואי״ה באות זיי״ן יבואר עוד:

הבדלה עט״ז עב״י דא׳ פוטר חבירו בנהנין וצריך שיהיו יושבין מסובין כבסימן רי״ג ס״א וי״א מעומד דרך המלוין מעומד ומלוין המלך עב״י וכן נוהגין כי הקביעות להבדלה הוי נמי קביעות ליין ועיין לבוש כתב אין יוצאין בברכת הבדלה ובאמת שכ״כ התוס׳ ברכות מ״ג א׳ ד״ה הואיל אין פוטרין זא״ז מיין והבדלה אבל ממ״ש הואיל וקובעין להבדלה קבע נמי אכולה מלתא היינו הבדלה ודאי ל״ש ישיבה ברכת השבח כ״א קביעות לשמוע ולכוין השומע והמשמיע ועיקר קושייתם איין. וכשמבדילין על השכר אי א׳ מוציא חבירו בברכת שהכל עסי׳ רי״ג במ״א אות ה׳ וט״ז ב׳ ולמ״ד דשכר לא מהני ישיבה אפשר אף בהבדלה שקובעין להבדלה וי״ל הואיל ומהני קביעות להבדלה עדיף טפי. והבדלה אעפ״י שיצא מוציא ופה״ג אעפ״י שאין שותה כמו קידוש ועדיף מיניה דא״א על הפת:

ואוחז עט״ז בטור ברי״ב ובש״ע סי׳ ר״ו ובט״ז אות ה׳ היין בימינו ובשמים בשמאלו ואח״כ מחליף כשמברך על הבשמים נוטל בשמים בימינו ויין בשמאלו ואח״כ יניח הבשמים מימינו ורואה בצפרנים ומברך בורא מאורי האש שכל ברכת השבח מברך הברכה אח״כ עיין פרישה ועסי׳ רצ״ח ואי״ה שם יבואר:

ויש עט״ז דהבדלה בחול ול״ש לשמירת שבת ורבנן אסמכוהו באנשים אקרא עב״ח ועסי׳ רצ״א ע״ז ומ״א ו׳ י״א. והט״ז העלה דמ״ע שהז״ג מ״ה רשאים נשים לברך משא״כ מ״ע שהז״ג מד״ס אין רשאים וצ״ע א״כ הלל דר״ח בתכ״ב איך מברכות הנשים וביום ב׳ דר״ה דבקיאין בקביעא דירחא אין רשאים לברך לעצמן ולולב בחה״מ אין מברכות וכדומה. ועמ״א אות י״א מזה. ועכ״פ אין נשים מוציאות אנשים שהם ספק ואנשים חייבות מ״ה בהבדלה ולהב״ח דכתב דתליא זה בזה למ״ד הבדלה מ״ה נשים ולמ״ד דרבנן נשים פטורות א״כ נמי אין מוציאות לאנשים. ועמ״א ריש הסי׳ ובר״מ פרק כ״ט ה״א ובמ״מ שם ה״א דלהבדיל בין הקודש ובין החול (ויקרא י׳ ט׳) יליף לה הבדלה ד״ת דכל מקום שיש קדושה צריך הבדלה שבועית י״ח ב׳ יע״ש ומש״ה אמרו ברכות ל״ג א׳ ב׳ תקנות הוה בהבדלה תחלה בתפלה העמידוה על הכוס ואלו הוה מזכיר יום השבת לקדשו בכניסתו ויציאתו הוה אסמכתא על היין כמו קידוש ולא ב׳ תקנות ולשון הר״מ ז״ל שם לכאו־ה משמע מזכור מפיק ליה בכניסה ויציאה. ומ״מ אם שכח ולא הבדיל עד יום א׳ י״ל לכ״ע דרבנן ועוד איזה שיעור במ״ש ואי״ה במ״א יבואר: