וא״צ עט״ז רא״ש ברכות נ״ג ב׳ יע״ש. ובפסחים נ״ג ב׳ ד״ה אין ונ״ד א׳ יע״ש והיינו דבמ״ש ברכת מאורי אש קאי לזכר שנברא אור על יד אדה״ר במ״ש (בלבוש קשה עיין נ״ץ וא״ר אות ב׳) ולכן אין מחזירין אחריו ומה שאסור כל היום ליהנות ממנו הוא בכלל הבדלה שהבדיל אותנו מעכו״ם משא״כ במוצאי יוה״כ לא נברא רק הבדלה שהבדיל יוה״כ מן שאר י״ט דמותרין באוכל נפש וביוה״כ אסור כמ״ש המ״א אות ב׳ ומש״ה בעינן שהיה אור זה בעולם או הודלק מנר שהיה בעולם משא״כ הוציא מאבנים לא היה בעולם ל״ש שנאסר ביוה״כ אבל במ״ש תחלה הבריאה היה אז ויוה״כ שחל בשבת די כמ״ש דעלמא לענין שמברכין על אור מאבנים ומ״מ מחזרין אחריו ג״כ דיש ג״כ טעם הבדלה יוה״כ משאר י״ט אף שהוא ג״כ שבת. וראיתי בשכה״ג בהגהות הטור כן בשם הרמ״ע מפאנ״ו סימן י״ט דשבת ויוה״כ מברכין על אבנים וצ״ע ועט״ז תרכ״ד ג׳ ואי״ה שם יבואר ומ״ש מפסחים ק״ג עיין מגן אברהם אות ד׳ והיינו דהיה לקלעם יחד ואי״ה שם יבואר בזה. ועיין עוד באות ב׳ ואי״ה שם יבואר עוד מזה:

ככפות עט״ז לטעם ש״ל מברך אח״כ לאחר שכבר נהנה מהאור. ומ״ש נר ב׳ פיות בש״ע ב׳ פתילות ולכאורה בכיון כ״כ דב׳ פתילות מונחים זא״ז בלי הפסק לא הוי אבוקה ודוקא כעין ב׳ פיות ומשמע ב׳ פיות אפילו אין מדבקין יחד הוי כאבוקה ועמ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר ועיין שכ״ה בהגהות הטור אות י״ג בשעת הברכה יהיה הכוס בימין ובהבטה הכוס ביד שמאל משמע דמברך קודם הבטה יע״ש. בנר חלב שעושין מב׳ או ג׳ נרות קנדיל״א כל שיש חלב הפסק בין פתילה לפתילה שפיר הוי אבוקה ולא ממעט להט״ז ז״ל אלא כשב׳ פתילות ביחד בלי הפסק חלב בנתיים ואי״ה בתל״ג יבואר עוד בזה:

על קי״ן האלץ לא יקח הביאו מגן אברהם ג׳ ועט״ז א׳ דאין ראוי שיקח שריחו רע ואם לקח יראה דיצא דיעבד ובכה״ג בטור שאין ניכר שהבשמים הוא לנפש אלא שלוקח שלא להריח ריח רע ואי״ה למה לא כפשטן והקריבהו נא לפתחך בכל דבר מצוה וצריך עיון:

שאם עט״ז ואם הדליק עכו״ם לצורך חולה ישראל שאין סכנה שבת מקרי עמ״א אות זיי״ן:

על עט״ז והנה לדעתו ז״ל מראה דסובר דאור ביד עכו״ם דאסור עכו״ם מעכו״ם והראשון הודלק בשבת גזירה אטו עכו״ם א׳ ועמוד ראשון אבל אם הדליק עכו״ם מעצים במ״ש שרי ואפשר ה״ה עכו״ם ג׳ משני כל דליכא בנר זה חשש שרי ומש״ה יצויר עכו״ם היינו הודלק במ״ש אבל בלבוש כתב בס״ו דגזרו על כל אש ביד עכו״ם והם ד״ה ברכות נו״ן א׳ ד״ה גזירה וכ״מ במ״א אות יו״ד ומש״ה כתב הלבוש דמסבת עכו״ם דאסור יצויר בהדליק עכו״ם מישראל אבל מלשון המחבר שעכו״ם שהדליק בשבת אסור משמע הא כל דלית ביה איסור שבת שרי ומש״ה כתב בסעיף זה אור עכו״ם והלבוש חלק בס״ו. ועששית שהיה דולקת מע״ש בבית עכו״ם יש לומר אף הט״ז מודה דאין מברכין עליו במוצאי שבת רש״י ברכות נ״ב ב׳ בדברי המתחיל משום שהכותי עושה מלאכה לכאורה ונעבדה בה עבירה משמע אף דהדולק מע״ש מסתמא עשה עכו״ם מלאכה אצלו והוי נעבדה עבירה ועי׳ בהרע״ב פ״ח מ״ו ובתי״ט שם ורבינו יונה שם עכו״ם זה לא היה צ״ל דנר ראשון הודלק בהיתר כו׳ יע״ש ויקשה שם להמעיין בדבריו דאימא הא עכו״ם מעכו״ם כה״ג אסור אלא דמותר כה״ג ובתר הכי כתב עכו״ם מעכו״ם שהדליק בשבת משמע הא הודלק מעצים ואבנים שרי וי״ל ג״כ דעכו״ם מישראל אף שנר א׳ באיסור לא גזרו כה״ג ואי״ה לקמן במ״א אות יו״ד יבואר עוד:

עכו״ם עט״ז ברכות נ״ב ב׳ וכר״מ פכ״ט מה״ש הכהו״ז וכלל דבריו דהמ״מ סובר לרי״ף בשמים במסיבה אסור שלא במסיבה שרי ונר אף במסיבה אין איסור עכו״ם כ״א שלא שבת ולר״מ אף בנר שייך במסיבה עכו״ם שלא במסיבה לא שבת והנ״מ בין ב׳ טעמים עכו״ם שהדליק מישראל לר״מ אם עכו״ם ממסיבה אסור משום עכו״ם אף דלא שייך לא שבת ולרי״ף בנר ל״ש מסיבה (כמ״ש הב״ח דלנר צריכין להאיר בלא עכו״ם) ודלא כב״י שהבין דלרי״ף חמור אף שלא במסיבה יש חשש עכו״ם. אח״כ כתב הט״ז דלדידיה נראה דלא כמ״מ ג״כ דלרי״ף נמי שייך בנר מסיבה לעכו״ם כו׳ ומ״ש הט״ז שלא זכר הר״מ שלא שבת דסמך אהיה בהלכה כ״ז במ״מ כתב דסמך מ״ש עכו״ם מעכו״ם אין מברכין עליו בהלכה כ״ו והיינו אף שלא במסיבה ומטעם שלא שבת נר ראשון וגזר אטו עכו״ם א׳ ועמוד א׳ ואמנם מ״ש הט״ז שהמ״מ כתב על ישראל שהדליק מעכו״ם זה מיירי שלא במסיבה וכ״כ באות וי״ו וכבר תמהו עליו א״ר באות י״א ובתו״ש וח״מ דהמ״מ והביאו הב״י לא כתב כ״א עכו״ם מישראל כתב דעכשיו אין עכו״ם במסיבה דאל״כ אסור עתה משא״כ ישראל מעכו״ם מותר אף שנר עכו״ם במסיבה יע״ש. ועמ״א אות חי״ת בשם יש״ש ספ״ה הדין. ואי״ה באות וי״ו יבואר עוד מזה:

והוי יודע מסיבה שהעכו״ם וישראל יושבין שם והדליקו נר אם הוא של ישראל אף רוב עכו״ם מברך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומיהו כשהדליק עכו״ם י״ל דהוי עשה מעשה ואם הנר של עכו״ם אף דרוב ישראל אסור ומחצה נמי אסור ועוד דספק תורה לחומרא אבל רוב ישראל יש לעיין ביה:

או עט״ז וכבר כתבנו באות ה׳ מה שתמהו עליו ז״ל דהמ״מ לא כתב כ״א עכו״ם מישראל לא ישראל מעכו״ם ולי העני יש קצת להליץ לאדונינו הט״ז ז״ל בשנקדים הקדמה א׳ קצרה וזו תוארה. הט״ז ברצ״ז אות ד׳ במלת דכאן רמז דשם חוזר ומברך לא בכאן דכל אלו לכתחלה אין מברכין על לא שבת הא דיעבד לא הוי ברכה לבטלה דנהנה ובירך מאורי אש על שם הבריאה וכ״נ מא״ר גופא אות י״ז וכמו שכתוב במ״א אות וי״ו משא״כ אור עכו״ם דאסור בהנאה ודאי הוי ברכה לבטלה שאסור ליהנות מאור זה ולפ״ז הא דאמר בגמ׳ ג״ן א׳ עכו״ס מעכו״ם דלא שבת וגזירה אטו עכו״ם א׳ ועמוד א׳ דהוי לכאורה גזירה לגזירה וצ״ל חדא גזירה הוא כמ״ש התוס׳ שם ומנלן זאת דלמא ברייתא עכו״ם מעכו״ם וסתמא א״י מה היה עושה עכו״ם א׳ אם היה פ״א במסיבה וגזרו אטו עכו״ם א׳ במסיבה וברכה לבטלה ולהר״מ לא תשא ד״ת ועמ״א רט״ו וי״ו משא״כ עכו״ם מישראל ואין עכו״ם עתה במסבה או ישראל מעכו״ם אף שהיה עכו״ם במסיבה לא גזרו ש״מ דאה״נ ישראל מעכו״ם כה״ג אסור ובידוע שלא היה במסיבה א״כ עכו״ם מעכו״ם נמי ומשני כו׳ והמ״מ ציין על תחלת ברייתא עכו״ם מישראל וקאי ג״כ אישראל מעכו״ם וע״ז הקשה הט״ז הכל טעמא מאי כדאמרן נ״ל:

ובמוצאי יוה״כ עט״ז עסי׳ תרכ״ד וכאן בס״ח ושבת ויוה״כ מברכין:

אור עט״ז דביוה״כ מברכין על אור שהיה מבע״י בהיתרא ואסור ליהנות בו לבשל וכדומה ועכשיו מותר עט״ז א׳ ומ״א ב׳:

אם עט״ז ועכשיו אין מברכין על נר בית הכנסת עמ״א ט״ו וי״ו:

אחד מברך לכולם משום ברוב עם הדרת מלך ט״ז גמרא ברכות א׳ כב״ה הא היכא דליכא ה״ט אסור ומה״ט א״א רפואה בבית המדרש עי״ד רמ״ו סי״ז בט״ז וי״ו וש״ך הביא דברי הפרישה באות י״ו יע״ש: