משתחשך עט״ז פסחים ק״ה א׳ והרי״ף גורס אי נג״ה יומא אמר לא צריכיתו כו׳ וספק חשיכה לא צריכיתו למידק אי חשיכה אי לא חשיכה למיקבעא והואיל וספק חשיכה פריסו מפה וקידשו ותהדרו לסעודתייכו יע״ש והמתבאר מדברי הר״ן שם משמע דשאלו אי נג״ה יומא לילה צ״ה דומיא אור נגה ביה״ש לא (עסי׳ תל״א בט״ז ומ״א ויהיה סמוך כמו מיד בתחלת צ״ה ושם יבואר אי״ה) ורשאין לקדש אמר לא צריכיתו דביה״ש נמי יכלי לקדש כו׳ ולפ״ז משמע דקודם ביה״ש אסור לקדש דעדיין לא מטי זמניה ורב צלי בע״ש בתפלה שאני הא קידוש על הכוס ביה״ש דוקא עמ״א רס״ז א׳ במ״מ יע״ש. ולפ״ז שבת קבעה נפשה ביה״ש מקדש ואסור לאכול ביה״ש קודם קידוש והבדלה ביה״ש אין ראוי להבדיל בלא כוס דאפוקי יומא מאחרין אלא לענין דאסור לאכול אמר דבהבדלה א״ל להפסיק ביה״ש ואין הכרע לומר לרי״ף בודאי חשיכה מפסיק בהבדלה רק בב״י סמ״ג בשם הרי״ף כ״כ. אבל הרא״ש הביא כן בשם בעל העיטור דלא פליג רב אדשמואל ודחה דבריו יע״ש. ואמנם מדברי הרא״ם שם למדתי פירוש אחר דודאי לענין שיכול לקדש מפלג המנחה ואילך רשאי וסומך עליו בלילה על זה הקידוש רק ששאלו אי נג״ה יומא צ״ה למיקבעא בעקירת השולחן שיהא ניכר סעודת שבת אמר לא צריכיתו בין לעקירת שולחן בין למאי דסבירי להו ביה״ש מותר לאכול כי מיד ביה״ש אסור לאכול וצריך להפסיק וא״צ ג״כ עקירת שלחן כי שבת קובעת עצמה ליוקרא דידה וכעין זה פירש״י ורשב״ם אלא דגורסין אי מקדיש יומא ביה״ש. והביא הרא״ש דברי בעל המאור דאמר לא צריכיתו למהר ביה״ש אלא בצ״ה כמו מעשר דמותר ביה״ש בשבת אכילת עראי ובמלחמות הבנתי מדבריו שסובר דבעל המאור מתיר לאכול ביה״ש קודם קידוש והקשה עליו ממ״ש פסחים ק״ב א׳ ת״ר היו יושבין וקידש היום ר״י אומר מקדשין רבי יוסי אומר אוכלין כו׳ אלמא לרבי יהודה ביה״ש אסור לאכול אבל מרא״ש הבנתי דודאי בעל המאור מודה דביה״ש אסור לאכול קודם קידוש אלא ששאלו אי מקדיש יומא ביה״ש יפסוק ונקבעה לסעודה דשבתא היינו בעקירת השולחן ויקדש קידושא דיומא אמר א״צ למהר בקידוש ובעקירת השולחן ביה״ש או פריסת מפה לכבוד שבת רק משחשיכה צ״ה כשם במעשה דוקא צ״ה הא להפסיק באכילה ודאי דמפסיק ביה״ש כדמוכח מברייתא ק״ב א׳ יע״ש דקידוש היום ודאי ביה״ש אף למאן דלית ליה תו״ש וז״ש הט״ז דיש חילוק בין הרי״ף ורא״ש היינו שהביא דברי בעל המאור דודאי חשיכה מיירי ומינה הבדלה א״צ להפסיק בודאי חשיכה והתחיל אסור הא בספק חשיכה י״ל דשרי בהבדלה. אבל המ״א אות א׳ וג׳ סובר כהב״ח דאף לרא״ש אסור הבדלה להתחיל ביה״ש מדאמר סבור מיניה כשם שקובעת לקידוש כך להבדלה אמר להבדלה אין קובעת והני מילי למפסק אבל אתחולי לא מתחלינן משמע והני מילי שיש הבדל בהפסקה והא בהתחלה נמי יש הבדל דבקידוש ביה״ש אך מפסיק והבדלה ביה״ש שרי ש״מ בהתחלה אין הבדל בין קידוש להבדלה כלל וביה״ש נמי אסור להתחיל בהבדלה כמו קידוש אף לרא״ש והנה לסברא ראשונה שהיא עקריית שהרי הר״ב אומר כן מכל מקום אסור לאכול עראי בא״י שאין מעושר דשמא כפירש״י ורשב״ם יעוין שם בזה. ואין להאריך:

וי״א לשיטתיה באות א׳ היל״ל דפליגי נמי בהתחלה אלא שבכלל הוא יע״ש ובאות א׳:

היו עט״ז דקדק מלת היו שותים משמע קבעי רק לשתייה וצריך להפסיק בהבדלה כמ״ש בס״א אלא מיירי בספק חשיכה וכמ״ש באות א׳ דלדיעה א׳ בס״א אפילו להתחיל בספק חשיכה שרי וכשאומר בואו ונבדיל צריך לברך פה״ג. ומ״ש ביה״ש מהני אמירה זו לקידוש לכאורה בלא אמירה רשאי להתחיל ביה״ש אף בקידוש וכמ״ש באות א׳ כאן י״ל דמהני היינו שצריך לברך שנית פה״ג ובלא אמירה א״נ פה״ג ועסי׳ רע״א בט״ז אות ד״ה ובמ״א יו״ד דכאן משמע דביה״ש אסור להתחיל בהבדלה וכ״ש קידוש והיינו מדכתב וי״א דודאי חשיכה אסור ולא כתב וי״א דביה״ש אסור להתחיל ש״מ לדיעה א׳ ג״כ כך דלא כט״ז ב׳ ועכ״מ פ״ד מה״נ הלכה ח׳ ועמ״ש באות א׳ והנה שם בר״מ סמך קידוש והבדלה אע״פ שאינו רשאי י״ל ה״ה הבדלה אע״פ שאינו רשאי אם עובר על זה א״צ פה״ג אבל על המחבר קשה דמשמע שרשאי לגמרי אלא דא״כ גם תי׳ דאכלו קשה דהמחבר לא הזכיר זה ואין להאריך. ועמ״א ד״ה ואי״ה שם יבואר:

כשמפסיק עט״ז היינו באוכלים וכן מיירי במהרי״ק וכמ״ש המ״א אות וי״ו ולסברא ראשונה בס״א ודאי אין חוזר ומברך ואף באמירה אבל בשותים לחוד עדיין נשאר בספק ועמ״א וי״ו מזה יע״ש:

על עט״ז ל״ד על שולחנו ה״ה באותו חדר הוי כעל שולחנו:

ואם עט״ז דהוא סיום דיעה ב׳ דקודם נט״י אין פוטר יין שבתוך המזון אז צריך ברכה אחרונה על יין הבדלה. ועסי׳ קע״ד סעיף ד׳. ויין קידוש פוטר יין שבתוך המזון וממילא אין כאן ברכה אחרונה על יין קידוש ואף אין לו כוס אחר כלל דבהמ״ז פוטרתו עסי׳ קע״ד ורע״ב ס״י דקידוש צורך סעודה הוא:

שצריך עט״ז דאין קידוש אלא במקום סעודה ועסי׳ ער״ב וקע״ד:

מוקדם עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ב יע״ש:

כגון עט״ז היקל קצת בזה והמ״א אות י״ז החמיר בזה יע״ש. יין הבדלה וקידוש אם נדר חל עליו מבואר בי״ד סימן רל״ה ורל״ט דחל ועסי׳ ער״ב ס״ט ועמ״ש במ״א בזה: