משיראה עט״ז ב״י בשם רבינו יונה דתלוי בראיה דכתיב כו׳ (דברים כ״חי׳) ומיהו אסמכתא הוא דאין שם תפילין בפירוש ועיקר הטעם שמא יישן בהם עד הזמן הזה בכלל לילה הוה הכי אסברה לן הלבוש ז״ל ס״א וב׳ יע״ש ובהולך לדרך והגיע עמוד השחר צ״ע אם יברך אז עיין סעיף ג׳. והר״פ בטור סובר דמברך כשהולך בדרך ואנן פסקינן דלא מברך ומ״מ בע״ה י״ל דמברך ולהלבוש עיקר הטעם דהוי לילה לענין זה ושמא יישן ביום א״כ אין לחלק ולא יברך עד זמנו. ובסי׳ ח״י ס״ב ציצית בין תכלת כו׳ וכפי הנראה דעד שיכיר ברחוק ד״א מאוחר הוא עתוס׳ ברכות ט׳ ב׳ ד״ה אחרים אומרים ע״ד שיראה חבירו ובגמרא משיראה יע״ש עמ״א א׳:

הרגיל עט״ז והוא ירושלמי כמ״ש באר הגולה:

וישן בהם עט״ז והיינו שישן שינת קבע דעראי מותר כמבואר סי׳ מ״ד ולפ״ז בהשכים קודם היום לדרך אף בעגלה נראה להתיר כי זה הוי שינת עראי ועא״ר ג׳ ובט״ז כאן ה׳ ושם יבואר אי״ה:

ונמצאו עט״ז. פסק הש״ע הם דברי הר״מ ז״ל ס״ד מה״ת הי״א וי״ב לשומרן מותר ומשמע ומורין ומוכרח הוא דאל״כ בלא לשומרן נמי שרי (עב״י) אבל הטור השמיט זה ועב״י ב׳ תירוצים א׳ ר״א במנחות ל״ו ב׳ לשמרן מותר סובר לילה לאו זמן תפילין וצריך לחלון רק לשומרן מותר ואנן קי״ל זמן תפילין ולפ״ז אין מורין כן לשומרן עוד תירץ דלשומרן לכתחלה שרי להניחם וסמך הטור אמ״ש השכים לדרך ומתירא שמא יאבדו (כ״ה ברייתא שם) והוא הטעם דשרי ולפ״ז לשומרם מותר לכתחלה להניחם אבל המחבר בס״ג נתן טעם כיון שהשכים כו׳ הא לא״ה אסור אפי׳ לשומרן ואפי׳ בינו לבין עצמו אסור ומ״ש אין מורי״ן הוא דבוק למלת לכתחלה (כפירוש הב״ח אין מורין היינו להניחם לכתחלה אבל להמחבר הפירוש אין מורין ברבים שלא לחלון):

עוד אבאר לך להניחם עליו כל הלילה מותר בינו לבין עצמו וכחכמים דרבי יעקב מנחות ל״ו א׳ ועד זמן שינה דאמרו היינו כלומר עד זמן שרוצה לישן דאז בהכרח מסירן שאסור לישן שינת קבע בהן ואפשר אפילו שינת עראי בלילה דזמן שינה הוא אסור מדינא עסי׳ מ״ד ועיין ברכות בהא דחוטפתו שינה. כן למדתי הפי׳ מתוך דברי המרדכי בה״ק אבל בתוס׳ שם ד״ה רבי יעקב כתבו דעבי. הרחק״ה טפי מדרבנן משמע דלרבנן נמי הרחקה והמחבר לא הביאו סובר דכל הפוסקים חולקים והלכה כחכמים כל הלילה א״צ לחלון וכדכתיבנא:

כיון עט״ז המחבר סובר הטעם דלילה זמן תפילין רק שמא ישן ויפיח (לא משום וראו כל עמי הארץ לחוד כמ״ש (אות א׳) ובהולך לדרך ל״ש ישן ואפי׳ לא מתיירא שמא יאבדו שרי להניחם קודם אור היום ולפי זה בעגלה אסןר הא רוכב שרי דלא כמ״א ה׳.

ושקעה עט״ו. הנה בש״ע י״ל ה״פ בחול ושקעה חמה צ״ת כמ״ש המ״א אות ב׳ (עיין שבת במה מדליקין ל״ו משתשקע החמה או שקעה חמה) הא ביה״ש א״צ להניח ידו דלשומרן מורין כן וה״ה ביה״ש מורין כן אף בלא לשומרן ע׳ עט״ז בזה ובע״ש קדש היום ביה״ש נמי מניח ידו דאיסור שבת עליו והתירו לו שלא יניח תפילין במקום שאין משתמר ועסי׳ ל״א אסור להניח תפילין בשבת וה״ה ביה״ש אות שבת הוה אבל האדון ז״ל דה״פ בחול מניח ידו אע״ג דבס״ב פסק דא״צ לחלצן מ״מ אין מורין כן וכאן ברבים הוי הוראה • ואפשר לי לפרש עוד דלשומרן מורין וכאן לשומרן הוא דבא בדרך ולחלוץ ולהביא בידו כתב הב״י ולבוש דמתיירא דמשתלפי ונפלי וא״כ מורין כן אלא דמורין היינו ליחיד ואומר לו כן משא״כ שיפגעו ב״א וסבורים שהניחם לכתחלה בלילה וכ״כ הלבוש שיסברו שהניחם לכתחלה בלילה (עמ״א אות ד׳) ואהא קאמר דבע״ש בבית המדרש צריך לחלוץ משום קדושת שבת וצריך לילך לביתו יניח ידו עליהם בהליכתו משא״כ בחול בבית המדרש א״צ לילך לביתו ויושב שם והוראה לא הוי דהולם יודעים זה ת״ח. ומיהו זה אינו דהא רבינא יתיב קמיה רב אשי במנחות ל״ו ב׳ ואמר לשומרן ואמר אין ומשם למדו הוראה מותר לשומרן עב״י אלא דכאן נמי לשומרן הוא בבית המדרש שאין משתמרין אלא חשש הרואים יטעו שהניחם בלילה לא טעו כיון דבית המדרש הוא וכולם יודעים והבן. ועי׳ סי׳ רס״ו סעיף י׳ הביא המחבר ב׳ ברייתות לענין שבת וכאן הביא הפירוש ברייתא א׳ בחול. והנה לדעתי האדון ז״ל דיבר בכאן דבר גדול כי הלבוש כתב כאן היה בא בדרך או יושב בבהמ״ד ושקעה חמה אם בחול יניח ידו כו׳ ואם בשבת נמי יניח ידו כו׳ ומותר להכניסם לעיר דרך מלבוש סובר דא ודא אחת היא והמחבר הביא דין שבת בכאן כפול והביאו לקמן רס״ו ואשמעינן אפילו משום איסור שבת התירו להיותן עליו ולהביאם לעיר אבל הט״ז ז״ל דבכוונה הביאו המחבר כאן שבת לומר הא בחול בבית המדרש א״צ לחלוץ דליכא חשש טועין דבהמ״ד הוא והבן:

אין עט״ז. הוא מפסקי מהרא״י קכ״א כמו שציין באר הגולה ושם מבואר דהזיד או שכח ולא הניח כל היום אפ״ה אין מניח לאחר ערבית ובא״ר אות ה׳ הקשה דל״ד לאבל ובי״ד סי׳ ת״ב אות ז׳ בט״ז להחמיר אמרינן כן ולא לקולא ה״ה כאן וזה שלא הניח תפילין כל היום יש לו להניח אחר ערבית אם הוא יום בלא ברכה וכן נראה לכאורה להלכה ואין הדיוט כמוני מכריע. ואם הוא לא התפלל אע״פ שהקהל התפללו ערבית יניחם בברכה ועמ״א אות ז׳ ומיהו אם הניח ביום רק שרוצה גם עתה אין ראוי להניחם כל שהצבור התפללו ערבית: