להביא עט״ז עב״י שבת קנ״א א׳ בתוספות ד״ה אין ועסי׳ רס״ג בט״ז ג׳. ובר״מ פכ״ד מה״ש ה״ג מבואר דבהמה הטעם יותר פשוט דקורא לה והיא באה הוי היתרא דרשאי להחשיך ופירות תלושין הוא מטעם בורגנין ובתוס׳ סוברין כל דא״א לו לילך לשם לא מהני מה שהיה קורא ובאה. ואם יש נהר מפסיק י״ל אלו היה שם גשר עסי׳ של״ט מ״ש המחבר וי״א טלה קטן הוא מוסכם וי״א מפני שאין מפורש כ״כ בהרבה פוסקים וכ״כ הלבוש סתמא ועא״ר אות ד׳ ומחמר עמ״א ד׳ ואי לא היה עליו א״כ פשוט בורגנין:

דהא עט״ז בשל״ט ס״ד ולט״ז אם לא הקדיש החפץ בחול ורוצה להקדישו בשבת חפץ ידוע אסור אבל לומר סתם אני מנדר ס״ת אף שיש לו בביתו כיון שאין מייחדין שרי ואם ייחד בשבת אין חוזר בו דכולן אם עשו מה שעשו עשוי כמו שכתב בשל״ט ס״ד. אבל המ״א כאן אות י״א כתב בייחד בשנת שרי יע״ש ועיין לבוש וא״ר י״ט:

על עט״ז דהוי חפצי שמים ואבידת עכו״ם עמ״א אות כ״א. וה״ה גניבה מכריזין עא״ר אות כ״ה כ״ו מפני דרכי שלום אף של עכו״ם יע״ש. מה שנוהגין להודיע שיש בית למכור או להשכיר וכדומה בשבת עיין כ״ג בהגהות הב״י בקושטנדינא נוהגין היתר לכרוז דהוי כצרכי רבים וצ״ע:

וכן עט״ז ובמ״א אות כ״ז סכום מקח אפי׳ חפצי שמים אין היתר כבס״ג שאף לדברי מצוה אין מזכירין סכום מקח:

בסימן זה ובסי׳ שאחריו נתבארו דיני שבת התלוים בדיבור ושכר שבת אסור ליקח וכן אין צריך ליתן לו וכמ״ש המחבר ס״ד אינו נותן לו ובטור כתב אסור ליקח שכר שבת וכ״כ הלבוש ותמה הב״ח דאין מחויב ליתן לו ואפשר דאה״נ אלא אפי׳ רוצה לוותר אסור ליקח אא״כ דרך מתנה לא שכר שבת ובלבוש ברישא אסור ובסיפא נותן רבותא בכ״א וכאמור. שכר המילדת בשבת מותר שכ״ג ב״י ג׳ בשם מהר״י מברונא והטעם דהוי שכר מצות פיקוח נפש ועסי׳ תקפ״ה בב״י שם מבואר דבשבת וי״ט ודאי אסור לשכור ש״ץ או תוקע רק מע״ש ועי״ט לא גזרו וכן מילדת לא ישכור בשבת ולא יזכיר סכום המעות:

מ״מ עט״ז ועב״ח וכ״כ המ״א אות כ״ט דגם כאן מיירי באונס ותשאר מומרת לעולם מצילין בספק פיקוח נפש ולקמן רק בפעם א׳ אונסין אין מחללין. והנה שלשה חילוקים בדבר להט״ז ומ״א החילוק כשתהיה נשארת מומרת לעולם אפי׳ תחלה באונס מחללין בספק שבת (ומשמע ל״ד בתו או קרובו ה״ה שאר אדם מישראל ואף קטן אלא דכייפינן על בתו) ובשכ״ח ס״י פ״א לעבירה ע״ז אין מחללין והב״ח חילק בין אונס אין מחללין וברצון מחללין ובלבוש כתב דג׳ עבירות יהרג ואל יעבור מחללין עליו שבת אפילו בפ״א דמציל נפש מישראל משא״כ בשאר עבירות דיעבור ואל יהרג ובשכ״ח מיירי בשאר עבירות ומשמע בג׳ עבירות אפי׳ יודעין שלא ימסור עצמן למיתה מ״מ דינא הוא כן יע״ש. ומ״מ בפשיעה אין אומרים כן ועא״ר אות ל״ג באיסור דרבנן יש להקל אפילו בפשיעה ולא באיסור תורה: