בכניסת עט״ז הנה מפה עליונה אם אין עליה כלים של היתר וכדומה י״ל מקום העמדת הכר הוי בסיס ושאר מותר לקפל שאין צורך בשאר לבסיס אבל לאחר שמסלק הנר ע״י עכו״ם להגביה כל המפה י״ל מקום הנר בסיס ומפה תחתונה שיש היתר עליה שפיר דמי דהוי בסיס לאיסור והיתר ועסי׳ רע״ט ורע״ו אף בנר שמן אין הנר מוקצה רק מטעם בסיס וי״ל בכיסוי אבן ל״ש איתקצי ביה״ש דאי בעי מנער ביה״ש משא״כ נר ל״ש זה דצריך בלילה נר שבת חובה ושפיר איתקצי לכולי יומא ועסי׳ רע״ט. ואבן שע״פ חבית במניח נעשה החבית בסיס אע״ג דיש יין בתוכו כפירש״י שבת קמ״ב ב׳ ליטול יין מן החבית מ״מ למעלה שם אין החבית משמש ליין כ״א בצדדים ולמעלה ישמש רק להאבן הוי בסיס וז״ש הלבוש על כלי ריקן ועא״ר אות ט׳ בסופו ועתו״ש ועסי׳ שי״א בט״ז אות י׳ ומ״א כ״ג דאין חילוק בין אוכלים לכלים רק אם הוא בסיס ומשמש למוקצה אז אסור אף בהסירו המוקצה ואם המוקצה משמש להיתר לא הוי בסיס אף שמונח עליו ואי״ה שם יבואר עוד. ושם כתב הט״ז לכל הפחות לטלטל המנורה טלטול מן הצד ובאמת אף להדיא שרי כשאין נשאר נר או שמן המנורה דכלי ומלאכתו לאיסור שרי לצורך מקומו אלא דאמר לכל הפחות טלטול מן הצד פשיטא דשרי. ויניח החלות קודם ביה״ש ומונחים עד בקר לאחר סילוק הנר:

ואם עט״ז לדיעה א׳ פשיטא הוא דכל דהוי ביה״ש בסיס אסור אף בניער האיסור דזהו עיקר דין הבסיס וער״מ פכ״ה הלכה י׳ והי״ז משמע ליה ז״ל דעתו כדעת רש״י כל שהיה ביה״ש בסיס אף שדעתו ליטול בשבת תו הוי בסיס ועסי׳ ש״י בט״ז א׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

אם הניח כלי מוקצה מחמת חסרון כיס על דבר היתר ושכח ביה״ש אף דלא הוי בסיס י״ל שאסור לנער כי הניעור הוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר לגופו או מקומו שרינן לה וזה באבן עפ״י חבית הא חסרון כיס משמע בב״י סי׳ ש״ח בהוצעתו דלית ביה דרכי ההיתר טלטול מן הצד וכבר כתבתי בזה ריש סי׳ ש״ח ועדיין צ״ע:

דיני בסיס וטלטול מן הצד אי״ה יבוארו בסי׳ ש״י ושי״א בזה ועמ״א כאן ואי״ה שם יבואר עוד. וכאן אין להאריך: