מ״ש המחבר והוא שיחשוב עליו מע״ש לסותמו בו יש לי בכאן פירוש א׳ והנני מבאר אותו בעזה״י אמר המר והנאנח הב״ח ז״ל כתב דמחשבה משום איסור טילטול וקשור א״צ מחשבה והעמיס זה ברש״י שבת קכ״ו א׳ עשה כלומר דאסרי רק באין קשור יע״ש. והנה רש״י ד״ה והוא סיים לכ״ך וכ״כ הר״מ ז״ל פכ״ב ה״ל לכ״ך ובר״ן פי׳ מתוקן תורת כלי דוקא או שימש מבע״י ואפ״ה פירש בין קשור דאפילו קשירה לא צריך כפירש״י ומנלן הא בשלמא אי מחשכה שפיר בקשור א״צ זה דעדיף ממחשנה אלא י״ל כוונת רש״י כמ״ש הסמ״ע בח״מ ע״ב אות ז״ח בין בין נקטי זו ואצ״ל זו שאין פשוט בראשונה ובכללים קטנים שלי אות י״ז כתבנו מזה וא״כ בין קשור ואין קשור הוי לא זו אף זו לכן פי׳ דקאי אדר״א א״ש דנקיט בראשונה עיקר הפלוגתא ולזה עשה כלומר. והנה רש״י שם מפרש מחיצה אין שייך כלל אהל עראי ומש״ה הוכרח לפרש במחיצה קבוע גרע טפי א״כ י״ל לרבנן מתוקן בעינן להוציא מידי בנין אוהל דעראי ולא סגי במחשבה לחוד אבל התוס׳ שם ד״ה הכל כתנו דמחיצה היכא שמתירה יש בו אוהל עראי ומוסיף אוהל שרי לרבנן בלא שום תיקון וכאן רק מוקצה ואיך שיהיה בש״ע מחשבה הטעם משום מוקצה ולפ״ז אם היה כלי דף העורכין עליו מלאכתו לאיסור אפ״ה לצורך גופו שרי א״צ שום מחשבה ולכאורה משמע כר״ן ורש״י דאל״כ למה הוזכר בכאן והוא שמתוקן דאין תלוי בבנין כ״א במוקצה ובר״מ הזכיר זה פכ״ב ומוקצה מקומו בפכ״ה וכ״ו. ומחשבה לסותמו בו ל״ד אלא אם הכין לאיזו דבר שיהיה במחשבה סגי. וע׳ לבוש בכאן מ״ש ואפי׳ להוסיף מעט אסור לא הבינותי כעת ובמ״א א׳ אי״ה אבאר:

אפילו עט״ז עב״י ובא״ר אות ד׳ בב״י משמע מסקנא דביש גלוסטרא א״צ קשירה כלל שרי אלא בש״ע פסק כן דאף ביש בראשו גלוסטרא כעין קשור בחבל דק עכ״פ אז שרי ובעירובין ק״א ב׳ כ״פ באינו נוטל באגדו היינו קשור בחבל ד״ק אם יגביה כך נפסק החבל ר׳ יוסי מתיר ולא אמר מותר רבותא כ״פ באין קשור כלל כחה דהיתרא ועוד דהלכה כר״י ש״מ קשור כחבל דק עכ״פ בעינן ויש חסרון תיבות בט״ז וצ״ל כ״פ באין ניטל באגדו ולא אמר כ״פ באין קשור וע׳ נ״ץ ואי״ה במ״א יבואר:

אבל אם עט״ז רש״י עירובין ק״ב א׳ וכן נקמז שם איבעיא עשה בית יד מהו ופשיט דשרי ולהרי״ף קאי אנקמז דשרי בעשה בית יד א״כ כ״ש בחומה דא״נ הוי כנקמז בעשה בית יד סגי ומיהו לרווחא דמילתא כ״כ אבל באמת אפילו אין בית יד כיון דמתחלה עשוי כך שרי ודוקא נתקלקל האסקופה ונוקב מחדש הארץ אסור הא לא״ה שרי וכ״ש בחומר כה״ג ועמ״א אות ב׳ קנה שתחבו בכותל כ״מ ברא״ש היינו ממ״ש שבת כ״ו לחלק לרי״ף בין קנה לחריות כי קנה שנועלין בו בית דמי לבגד כו׳ היינו שתוחבו בכותל לא שסוגר ב׳ חצאי דלת או סוגר בו המסגרת ומפתח ולט״ז קצת קשה דחור בכותל דמי לחור באסקופה דמ״ש זה מזה וחור בקרקע אפשר גרע טפי ואפשר אסקופה אין מחוברת בקרקע וצ״ע:

אא״כ עט״ז רש״י עירובין ק״א א׳ במשנה הביאו הב״י וכנראה מרש״י שכתב מש״ה נקיט לה מוקצה שאין נכנסין תדיר ואין בע״ה חושש לעשות דלת כראוי היינו עיקר הטעם דאסור הואיל ואין לה צורת דלת ממש מיחזי כבונה ולא תליא במה שאין נכנסין תדיר אלא אורחא דמילתא הוא וא״כ פקק החלון אף סותם לימים הרבה שרי לרש״י ודלת אלו גרע מפקק החלון והלכתא נינהו (עתו״ש ולמ״ש רש״י דלא כרז״ה ויש לחלק עוד בין חלון לאלו ע׳ ברמב״ן) ודלת שבמוקצה אף לזמן קרוב אסור ובר״ן כתב משום מוקצה וצ״ע קצת יע״ש ולהראב״ד חלון לזמן מרובה אסור ודלת שבמוקצה לזמן מועט שרי ופליגי בתרתי והמחבר פסק כראב״ד ז״ל וכתב זה לאפוקי מב״ח שכתב רש״י ג״כ כראב״ד והשמיט הב״י מרש״י מלת אלו שאין נכנסין תמיד הא הב״י העתיקו לעיל מיניה וכוונת רש״י דמשום שאין נכנסין לא מגרע גרע רק אורחא דמלתא דמש״ה אין עושה דלת כראוי בצורתה וכשסותמה נראה כמוסיף על הבנין יע״ש בזה. ע׳ באות שאח״ז אי״ה:

אפי׳ עט״ז ע׳ לבוש. והנה פקק החלון לזמן מרובה אם עשוי כעין ציר וחקיקה וכדומה אפי׳ לזמן מרובה שרי ואם אין כן אז תלוי לזמן מרובה או לאו ושם אף דאין נגרר לארץ גרע מפתח דאין נגרר לארץ דניכר:

אסור עט״ז ועסי׳ ש״ח במ״א אות כ״ב בזה ושם כתבנו מזה וכ״ש ישראל דאסור לעשות כן ויש בו חיוב חטאת:

אסור ומ״א יו״ד דבונה העושה כלי דאע״ג דאין בנין וסתירה ככלים אם עושה כלי שלם חייב משום בונה ועא״ר אות ח׳ ורש״י שבת קכ״ב ב׳ משום מכה בפטיש וע׳ לבוש:

שרין עט״ז כלים שא״א להשתמש כ״א ע״י פירוק והידוק לאו מכה בפטיש וגם לאו בונה הוא דעשוי מתחלה לכן ושרי וזייג״ר להעמידו בשבת ע׳ שו״ת פנים מאירות ועמ״ש בסי׳ ש״ח סנ״א ושמעתי אומרים בשם רב אחד כשהוא מתנועע מותר להעמיד קצת יותר וכשאין מתנועע כלל אסור ויש מקום לחילוק זה מ״מ אין להקל ע״י ישראל כ״א ע״י עכו״ם:

אבל עט״ז גמרא מ״ג א׳ ואם התקין עץ מוכן כמו מקל וכדומה אם נאמר דשרי אפילו מהדקו שרי ועמ״א אות י״ד ואי״ה שם יבואר:

ספסל עט״ז בש״ח סי״ו בט״ז אות י״ד ומ״א אות ל״ג ועד״מ כאן:

חבל עט״ז שבות דשבות במקום צורך גדול שרי. ודוקא דבר דלא מבטל ליה עמ״א אות י״ז. וע׳ לבוש במ״ש שאין זה דומה לבנין ועא״ר בזה ואין להאריך כאן: