אין עט״ז רש״י שבת קכ״ח ב׳ ושם נראה בפירוש אבל מסעדין בי״ט הא שבת לא וכ״כ הר״ן ורש״י ברי״ף שם כתב חכמה מיילדין ואח״כ ציין אין מיילדין בי״ט טירחא י״ל דל״ת אין מיילדין איסור תורה עוקר דבר מגידולו עמ״א ש״ל אות ו׳ באשה יושבת על המשבר או כלו חדשיו ובהמה אפשר ל״ש זה ובתה״ד כתב על פירש״י די״ל ד״ת ודאיק לה מדפריך ומחללין מה קמ״ל ועתי״ט כ״כ מסברא דנפשיה וזה שציין רש״י מקודם חכמה מיילדת לומר בשבת מחללין איסור תחומין י״ב מיל פריך שפיר עתי״ט שם. ומ״ש בעיא לקולא באמת צ״ע ליישב דכל ספק בדרבנן לקולא ושבת קכ״ז י״ל הואיל ולא אמר תיק״ו הוי ליה ספק חסרון ידיעה אף בדרבנן לחומרא ואי״ה בשל״ג ס״ג יבואר זה ועמ״ש בכללי או״ה וביש״ש ב״ק יע״ש:

יכול עט״ז דאף כה״ג גזור הואיל ורגילין ע״י סם להשקות עסי׳ שכ״ח בט״ז כ״ה בבהמה לא גזרו כו׳ עב״י והוי יודע רטייה אסור להשים על בהמה בשבת דאיכא ממרח כבסי׳ שכ״ח בט״ז אות ח״י יע״ש:

אם עט״ז שבת נ״ג ב׳ והמרדכי כתב דאם ספק שתמות אדם בהול מתירין שבות ע״י עכו״ם וראיה מפ״ק דפסחים דף י״א א׳ (ט״ס חולין) דל״ג בבכור כו׳ ולפ״ז הא דחולקין ת״ק ור״י שם במריצה בחצר ות״ק אוסר לאו בספק שמא תמות דאל״כ מ״ט מאן דאסר דבבכור כה״ג ע״י ישראל שרי ואף ר״י דאוסר שם אטו מקום שעושה מום משא״כ ברפואה וראוי להיות ומש״ה החמירו לת״ק ועא״ר. ועדיין צ״ע. ועב״י ומשמע דלבהמה עושין כל רפואה אף ע״י סמנים היכא דל״ש מירוח וערש״י שם תנאי דאיכא דל״ג שאר רפואות אטו שחיקת סמנים וצ״ע ובחידושינו כתבנו מזה עמ״א ב׳: