פסיק רישיה עט״ז מודה ר״ש בפ״ר דחייב מ״ה החותך ראש העוף לצחק לתינוק וא״א שלא ימות העוף וער״מ פ״א מה׳ שבת וכ״מ שם ה״ז ההפרש בין משאצ״ל ובין פ״ר וצ״ע שם ודע דבר שאין מתכוין שרי לר״ש לכתחלה אף באיסור תורה כדמסיק בשבת מ״ו ב׳ מהא דמוכרי כסות ותופרי כסות כלאים פ״ט מה״ו והלכה רווחת בי״ד סי׳ ש״א ס״ו ומ״מ י״ל הצנועים המחמירין על עצמם כו׳ כהתם אבל במידי דרבנן אפשר אף צנועים אין מחמירין ועב״י הביא הא דס״ד התם ותמהו כולם ע״ש וא״ר ותו״ש דקיי״ל בד״ת כל שאין מתכוין שרי אף לכתחלה וע׳ לבוש הביא הא דב״י והביא רע״ו רע״ז ושל״ו והנה בעשבים עיקר כלאחר יד וכיבוי משאצ״ל וכדומה ומההיא דמוכרי כסות מבואר כך ואני אומר באולי כי המחבר פסק בי״ד ש״א לגנוב המכס אסור ללבוש ומוכרי כסות שרי וב׳ משניות שם בכלאים ל״פ להר״מ ז״ל יע״ש בט״ז וש״ך הטעם דלבישה ממש גזור באמת לכתחלה אם אתה מתירו כך יבוא להתכוין משא״כ העלאה בעלמא אין דרך להתחמם כו׳ ל״ג ובשבת מ״ז ב׳ רבא דהדר דיש בלא״ה קושיא משאצ״ל כמ״ש התוס׳ שם ד״ה דכל ורש״י ד״ה מוכרין לובש״ו להראותו בשוק תיקן זה כיש מתירין בי״ד אבל לפסק הלכה כל ד״ת אסור לכתחלה אטו מתכוין א״נ מראית עין הרואה משא״כ ת״כ ומ״כ נושאין על כתפיהם ל״ש מ״ע והצנועים כולי ואין להאריך:

הקרקע עט״ז דמרוצף באבנים וכ״ש קרשים ליכא אשוויי גומות ויש מתירין באין מרוצף דלא הוי פ״ר וכר״ש וי״א אף במרוצף דס״ל באין מרוצף (כצ״ל) פ״ר וגזרו מרוצף אטו אין מרוצף ואף דהוי משאצ״ל אפ״ה גזרו ביה ולפ״ז בכל העיר מרוצף ל״ג כאביי דשרי זילחא עב״י אבל יש ט״א דמרוצף נמי יש בין הרובדים אשוויי גומות יע״ש. ועב״י אי לא נתכבד מע״ש יש לאסור דמשוה גומות יע״ש ומ״מ ע״י כנף אווז וכדומה אפשר להתיר גם זה ואפי׳ יש דברים מוקצים בתוך הבית כקליפת אגוזים וכדומה טילטול מן הצד ע״י ד״א לצורך שבת וי״ט יש להתיר עב״י עסי׳ רע״ו:

שלא עט״ז ועמ״א אות ה׳ וכל דבר תלוש אין בו איסור שבירה מ״מ כלי הוא ומקלקל פטור אבל אסור ופ״ר דלא ניחא ליה אף בדרבנן יש לאסור וב״ח ז״ל כתב דהוי כעובדין דחול ונראה ג״כ כשמזלזלין באיסור שבת ע״כ אין לכבד במכבדות מקנים ארוכים אבל ע״י כנף אווז שרי לכבד ואי״ה במ״א יבואר עוד:

מ״ש המחבר לא יצדד חבית היינו שתהא יושבת יפה בקרקע דמתוך כובדה וצידד משוה הקרקע חלקה והוי פ״ר וער״ן ותו״ש כתב בזה ועמ״א אות ו׳ ובמרוצף אי גזור אטו שאין מרוצף עמ״א א׳ ולטעם א׳ י״ל דשרי ולטעם הט״ז י״ל דאסור כדאמרן ע׳ פרישה וא״ר אות ד׳ דמוקצה ע״י נפיחה שרי בש״ח ס״ג והכי חיישינן לאשויי גומות כיון שא״צ כ״כ בכיבוד עמ״א אות ו׳: