עמוקה עט״ז באות ד׳ אי״ה יבואר. ומלשון רש״י ז״ל ועוברת על גבה לכאורה אם מחיצות החצר נכנסה תוך המים ג״כ שרי ועיין עולת שבת הניח זה בצ״ע ומרש״י י״ל דפסק כרב הונא משא״כ לדידן כרב יהודא ומשמע דקורה רחבה ד׳ לא מהני כאן ואי״ה בשע״ו יבואר:

ויהיה עט״ז כרב יהודה עירובין פ״ו א׳ ולא מהני בתוך אוגנים לחוד אע״פ שגבוהים הרבה ומשמע אע״פ דלפעמים המים מועטים ואין טפח מחיצה תוך המים כל שע״פ הרוב טפח במים שפיר הוי היכר ותמיד מותר למלאות ועמ״א אות ה׳:

אצל עט״ז משמע כל שנעץ קנים ואין בין א׳ לחבירו ג״ט הוי מחיצה כבסי׳ שס״ב ס״ה. וטפח שיהיה תוך המים בגמרא פ״ו א׳ ראשי הקנים במים או למעלה ממים משמע לכאורה קני השתי אע״פ שיש בין קנה לחבירו יותר מג״ט כל שיש למעלה או למטה מחיצה גמורה וראשי הקנים יוצאים או נכנסין טפח היכרא הוי וצ״ע. ודעת המחבר בכאן עפ״י השגות הראב״ד ז״ל פט״ו מה׳ שבת הי״א ועב״י בשם הריטב״א ז״ל וער״מ ז״ל שם:

ואם עט״ז ז״ל אם יש בנקבים ג׳ טפחים כו׳ מתעכבת בחצר כצ״ל והנה כל מה שבחצר הוי רה״י כבסי׳ שמ״ה ס״ה וי״ט עיין לבוש משא״כ אמת המים שעוברת ויוצאת הוי כרמלית בתנאי אם מחוברת לכרמלית ומש״ה בהיכר מחיצה דלא ליהוי עירובי מיא תו פסק מכרמלית שבחוץ ותו כרמלית ברה״י רה״י הוי משא״כ כשאין באמת המים רחב ד׳ טפחים או אין עמוקה י״ט דברה״ר הוי רה״ר ובכרמלית הוי כרמלית בעמוקה ט׳ ספחים מ״מ בטילה היא בחצר אע״פ שמחוברת בחוץ לרה״ר או לכרמלית ועסי׳ שמ״ה במ״א אות י״א וכאן א׳ ואי״ה במ״א יבואר עוד. עמ״ש אי״ה בסי׳ שאח״ז: