כדי עט״ז עב״י בשם הריטב״א שמא יהיה לפעמים רפש וטיט ויתמעט עמקה פחות מג״ט ויהיה רה״ר העוקה לכך צריך לקמור ואם עמוקה מג׳ עד ט׳ הוי מקום פטור במכוסה ואם תהיה עמוקה י״ט ורחבה ד׳ ג״כ מותר הוי רה״י ועמ״א א׳ ואע״ג בס״ג מתיר המחבר בכרמלית דל״ג כחו בכרמלית מ״מ כאן שצריך תיקון לעשות גומא הצריכו ג״כ לקמור בחוץ ואי״ה במ״א ובט״ז ב׳ יבואר עוד מזה. ועט״ז אות ה׳:

לא עט״ז דשיערו חז״ל שכל אדם צריך לתשמישו סאתים מים בכל יום לשופכין רחיצת פניו וידיו וכליו וכי שפיך בחצר ויוצאין מיד בקרקע לרה״ר הוי כחו ברה״ר וגזרו אטו ישפוך מיד מידו לרה״ר ויהיה איסור תורה ולכך ביש בחצר ד׳ על ד׳ תיימי ונבלעו שם המים וכן בימות הגשמים שהחצר בלא״ה מטונף ומקולקל מחמת הגשמים אין מתכוין שיצאו מיד המים לרה״ר ומלאכת מחשבת אסרה תורה וכל שאין מכוין ל״ג רבנן אטו ישפוך מיד לרה״ר משא״כ בימות החמה ואין בחצר ד׳ על ד׳ ומתכוין שיצאו המים מיד מחצר לרה״ר הוי כחו ברה״ר גזרו שמא ישפוך להדיא לרה״ר ולכך צריך עוקה מחזקת סאתים ע׳ עירובין פ״ח ב׳ וברש״י שם ולבוש כאן:

אפי׳ עט״ז כר׳ זירא דלא כרבה דאמר הטעם דראוי לזלף ולהרביץ האבק ובעינן ד׳ על ד׳ מרובע ממש שיהא ראוי לתשמיש כבוד וחשוב ושיהא מרובץ העפר יע״ש ועמ״מ פט״ו מה״ש דעת הר״מ ז״ל כרבה יע״ש והמחבר לא הביא כלל משא״כ בס״ב גבי בינ הביא דעת הר״מ ז״ל שאוסר בביב אורך מאה אמה דאפשר אף למ״ד הטעם דתיימי מיא מ״מ ביב יורדים המים יותר במהרה יש לאסור וע׳ לבוש מזה ועתו׳ש ולמ״ש י״ל כמ״מ:

וה״ה עט״ז עתו״ש ועמ״א פירשתיו שצ״ל דזה נגד זה הוא ל״ד אלא כעין דיוטא א׳ ב׳ פתחים בכותל א׳ וכל פתח יש דיוטא ומעזיבה ובין שניהם דע״ד כו׳ ומלת רכה במ״א אפשר בבית ועב״י ותי״ט דיוטא של עץ וצנור עץ צריך שיהא מעזיבה אפר וטיט רב שיתבלע סאתים מים שם ובחצר הקרקע עד התהום פשיטא שמתבלע שם סאתים מים. עב״י מ״ש פתח א׳ סתומה ט״ס וצ״ל פתוחה. שם בר״מ ז״ל כיפה של״א תראה העוקה ברה״ר ט״ס וצ״ל כדי שתראה העוקה ברה״ר ע״י גובה הכיפה:

אבל עט״ז עמ״ש באות א׳ ודע אם עשה מחיצה בקנים בשתי גבוהים י״ט ליכא למיחש למידי ועסי׳ שנ״ו ס״א ושמ״ה במ״א י״א אמת המים העוברת בחצר ואין עמוקה י״ט ורחבה ד׳ שביציאה הוי רה״ר ומשתמש מאמת המים אפשר כוונתו שיצאו השופכין מיד ויצללו המים ומלאכת מחשבת וכחו ברה״י גזרו וצ״ע בזה:

ביב עט״ז ומשמע שפי הביב הן בחצר או חוץ לחצר מיד סמוך ואין בינו לחצר רה״ר מותר לשפוך לביב כל שיש דע״ד אם מרבע אותו ותיימי מיא שם:

מותר עט״ז כמו בעוקה בס״א עמ״א ב׳ כל שאין מכוין לכך כו׳:

וי״א עט״ז וכ״כ המ״א אות ח׳ דל״ת ביב חמור יותר שהרי הביא המחבר דעת הר״מ ז״ל דמחמיר בביב ובס״א אריך וקטן לא הביא כי י״ל דביב הולכין המים יותר מהרה מיד לכרמלית (ועתו״ש) קמ״ל דאין חילוק ומאן דמחמיר בביב בכרמלית ה״ה בעוקה כה״ג ומשמע שכן הלכה כי״א ובמ״ש הר״ב וכן עיקר והאי אכילה מילתא:

דמחלף עט״ז ול״ד לספינה בשנ״ה ס״א דל״ג כחו בכרמלית דהתם לית כ״א כרמלית משא״כ ביבשה אף בכרמלית גזרו כחו. אבנים של חלוקי נחל קשים מאוד צ״ע אם נקרא תיימי מיא והכל לפי ראות עינים ולבינים שרופים בכבשן ודאי בלע ביותר ככ״ח עתו״ש ועמ״א תנ״א: