אם עט״ז יותר מסאתים שלא הוקף לדירה כרמלית דרבנן ומ״ה רה״י גמור כבסי׳ שמ״ו מ״א א׳ ומותר לטלטל ממנו לכרמלית בקעה ע״ש ובט״ז ג׳ וסאתים בצמצום נקרא קרפף ואסור ממנו לכרמלית ובסי׳ שע״ג ס״א דכלים שבבית אסור לקרפף משמע אף שעירבו או של אדם אחר עמ״א א׳ ולקמן ס״י בט״ז ז׳ ומ״א י״ד ומשהו יותר מסאתים אסור לטלטל בתוכו ואע״ג דאין החשבון מכוון פורתא לא דק ולחומרא ועיין לבוש עיין אות ב׳:

והוי יודע דקרפף יותר מסאתים מקורה מותר לטלטל בו דרה״ר מקורה גופא כרמלית כבסי׳ שמ״ה ס״ז וי״ד תו ל״ג בקרפף מקורה ולקמן סי״ב שלש סאין וקירוי סאה מטעם פי תקרה כו׳ י״ל דרובה אין מקורה אי לאו פ״ת הוי אסור וע׳ תוס׳ עירובין צ׳ הביאו התו״ש אות ב׳ ול״ו האריך. והקשה אמאי לא הביאו הפוסקים זה ואי״ה בסי׳ שמ״ו ס״ג מבואר קרפף יותר מסאתים בלא קירוי הא בקירוי מותר כאמור ומ״ש עוד שם דירה לאויר כו׳ ואילן המיסך בשס״ב יבואר אי״ה במגן אברהם א׳ בדין הבורגנין בזה:

ובלבד עט״ז משמע מאה על חמשים אמה דהוא יותר מע׳ אמה וד״ט על ע׳ אמה וד״ט ואצבע ומשהו נמי שרי בחצר המשכן ע׳ לבוש. ואמה דוקא הא פחות מותר וגם דוקא כחצר המשכן הא פחות מסאתים אף ארוך וקטן הרבה י״ל דשרי ועמ״א אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

לא עט״ז. עב״י ועמ״א ט׳ וחופר בור בקרפף י״ל דוקא בור ריקן ולא שיש בו מים ועתו״ש ואי״ה במ״א יבואר. ושומירה ודירה בהוקף ולסוף בנה י״ל דממעט ומשנה כ״ג שומריה ובית דירה לריב״ב דוקא סאתים משמע הא אמה א׳ יותר או משהו אעפ״י שיש שומירה ובית דירה אסור ע׳ תוס׳ שם י״ל ע׳ אמה חוץ מקום הבית דירה וצ״ע:

והוי יודע שמ״ש המחבר בס״ב דבעי פתח ולסוף הוקף ופרץ יותר מי׳ אמות (עשר נקיבה אמות דכל פחות מיכן הוי פתח) ובית פתוח לתוכו כו׳ הא פרץ וגדר לשם דירה ואף כל הקרפף ל״מ זה דלא מהני דמכוין לדבר שא״א אפילו מכוין בהיקף המחיצה שיבנה דירה ובנה אח״כ דירה משמע מהט״ו דלא מהני דהוי היקף ולסוף בנה עב״י בשם המ״מ פי״ו מה״ש הלכה ה׳ ועב״ח וא״ר:

אם עט״ז הביא דברי רש״י עירובין כ״ג ב׳ ד״ה אבל בית סאתים כו׳ והגיה שם וע׳ מהרש״א ומהרש״ל ז״ל ובתו״ש. וזה לפי הס״ד בנזרע רובו ולמסקנא בנזרע מיעוטו בבית סאתים מותר משמע ליה להט״ז ז״ל דמקום זריעה עכ״פ אסור ממ״ש רש״י דנקרא קרפף ואע״ג דבית סאתים שרי בלא הוקף לדירה מ״מ הואיל ויש אויר שאין נזרע יותר מב״ס מייתרו למקום הנזרע ואסור מקום הנזרע עכ״פ ומש״ה מקום הרוב שלא נזרע שרי בהיקף לדירה ולא הוי נפרץ במילואה למקום האסור לו דכיון דמקום הזרע בפ״ע לית ביה כ״א סאתיים ובפ״ע אין מקום האסור הלכך די לנו שמקום הזרוע אסור אבל לא לאסור מקום שאין זרוע משא״כ כשמקום הזרוע יותר מב״ס אסור מצד עצמו אף מקום שאין נזרע הוי פרוץ במילואו למקום האסור לו ומ״ש הט״ז ואין היתר לטלטל מכרמלית לחצר בשום פנים כבסי׳ שע״ב ס״א והיינו אף פחות מד״א ממקום הזרוע לאין זרוע דהוי ב׳ רשויות כרמלית וחצר ולפ״ז גרוע הוקף לדירה משלא היקף דאלו אין הוקף ונזרע מיעוטו שרי לטלטל ממקום זרוע לאין זרוע תוך ד״א משא״כ כה״ג ב׳ רשויות הן. ובנזרע רובו י״ל דלכ״ע אסור לטלטל ממקום הזרוע לאין זרוע דב׳ רשויות הוי ואת״ל דהמיעוט בטל לגבי הרוב לחומרא מ״מ אפשר ב׳ רשויות הן עמ״א י״א ועלח״מ פי״ו מה״ש ה״ז מ״ש נזרע רובו לאין זרוע דנפרץ למקום האסור משמע כן דפחות מד״א אין מטלטלין מזה לזה ועתו״ש אות כ״ה מה שהקשה עליו ומ״ש הט״ז דאפילו פחות מסאתים אסור היינו בנזרע רובו אף פחות מסאתים דהמיעוט בטל לרובו ועמ״א אות י״א ומ״מ צ״ע במ״ש הט״ז דנזרע מיעוטו ואין בו רק סאתים דאסור מקום הנזרע כמ״ש הא״ר אות כ״ב דבר״מ ז״ל פי״ו מה״ש ה״ו נזרע מיעוטו ב״ס מותר לטלטל בכולו וכ״כ הלבוש דמותר בכולו יע״ש ואי״ה במ״א י״א יבואר עוד:

מי עט״ז באם יש גדר ביניהם ופתח בגינה גופא יותר מב״ס אין מטלטלין בה ד״א וממנה לחצר אסור דהוי מכרמלית לחצר וב״ס או פחות ממנה לחצר שרי אף שלא הוקף לדירה כלל דרשות א׳ הן גינה וקרפף וחצר כל שאין יותר מב״ס (או יותר בהיקף לדירה) אבל מכלי הבית לגינה אסור כבסי׳ שע״ב עמ״א א׳ ומשמע אף של אדם א׳ ועמ״א שם. ומשמע אף פחות מב״ס הגינה דזרעים מבטלים הדירה (דבהוקף לדירה אף מבית לקרפף שרי עמ״א שע״ב א׳) ועמ״א אות י״ד משמע דכל שהגינה פחות מסאתים מותר להוציא מבית לגינה וי״ל כאן שיש גדר בין גינה להצר כ״ע מודים דאין הגינה בטל לחצר. ואם לומר לעכו״ם להביא כלי סעודה מבית לחצר במקום שמטצער{שמצטער} לאכול בביתו בקיץ מפני החום אפשר דהוי שבות דשבות במקום מצוה דשרי. ועסי׳ שע״ב במ״א א׳ ואי״ה יבואר שם וכאן במ״א י״ד יבואר עוד:

אסור עט״ז דלא הוי נפרץ החצר במילואו למקום האסור לו דהיינו לקרפף ולגינה הואיל ואין הגינה אסורה בפ״ע לטלטל בה כ״א ממנה ולבית תו לא הוי החצר ולענין כלי הבית לתוך החצר נפרץ במילואו למקום האסור לו ועמ״א אות י״ד בזה ואי״ה שם יבואר. ומ״ש הט״ז דהחצר אוסר בו בעצמו לכאורה ראוי להגיה אעפ״י דהגינה אוסר בה בעצמה ממנה לבית מכ״מ אין אוסרת החצר כו׳ ויתר הדברים כאן עמ״א. ומה שכתב המחבר סי״ב בקירוי משופע עט״ז שנ״ט ושס״א ואי״ה שם יבואר: