מ״ש הרב בהג״ה אם שינה בצורת הכתב היינו שלא כתב בתמונת האותיות המוזכרים בספרים אבל מ״מ תמונת אות צריך שתהיה עליה וכ״ש שאם כתב רישי״ן דלתי״ן וביתי״ן כפי״ן שפסול ומ״ש בט״ז דלא מהני תינוק היינו בלא תיקון אבל ע״י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן כמבואר בסי׳ ל״ב סכ״ה וכמ״ש בסמוך אחר זה. ומ״ש קוצו של יו״ד יכול לתקן כ״מ בהגמ״י פ״א מתפילין שם דיותר גרע יו״ד האלפי״ן שאין נוגעין מקוצו של יו״ד וביודי האלפין מהני תיקון כ״ש בקוצו וכ״כ המ״א בסי׳ ל״ב אות ל״ו בשם הב״י כאן ועמ״א אות ג׳ בתגין נמי יש תיקון ולא הוי שלא כסדרן אע״ג דגריעי מקוצו של יוד כמ״ש בהגמ״י שם בשם ר״ת בספר הישר דתגין גריעי מקוצו של יו״ד מ״מ לא גריעי תנין מיודי האלפין דמהני תיקון כ״ש בתנין ושם יבואר אי״ה עוד:

ויש לי קושיא אחת אכתבנה פה. בשבת ק״ה א׳ מסיק דנתכוין לח׳ וכתב ב׳ זייני״ן דפטור הא זייני חייבי ומבואר מכאן דשעטנ״ז ג״ץ בלא זיינין לאו אות כלל (הדרישה העיר בזה) ואלו רב אשי שם ק״ד ב׳ אהא דהגי״ה אות אחת חייב שנטל לחוטריה דחית ועשאה ב׳ זייני״ן וכ״פ הר״מ ז״ל פי״א משבת הי״ג משמע אפילו בלא זיי״ן (דהגי״ה משמע החסרים ולא שום כתיבה כלל) והר״מ ז״ל השמיט הא דחייב בזיוני ועתוס׳ שם ק״ד ב׳ ד״ה נתכוין וק״ה א׳ ד״ה והתניא א״כ משמע דלרב ששת הא ברייתא דלא כהלכתא ומ״מ צ״ע. ומיהו רושם נמי חייב ועיין שבת ק״ג א׳ וברש״י וי״א כן אפילו כתב משיט״א חייב ב׳ אותיות א״כ כ״ש בלא זיונה וההיא דשבת י״ל שכותב כן בסת״ם דלכתחלה בעי זיוניה עכ״פ ולא נתקיים מחשבתו והבן ולפי״ז אם כתב אותיות שבורות בשבת ב׳ אותיות אם נתכוין כך חייב כמו רושם ער״מ פי״א מה״ש הי״ז ולר״ת פטור דאין כשר כה״ג בס״ת ואי״ה יבואר עוד: