וכן עט״ז בעירובין י״ו ב׳ יע״ש ומסתמא במסקנא לא הדר בזה ממאי דהוי ס״ל מעיקרא דלשנים אין נותנין להם רק בים{ב״ס} אם שבתו בהיקף א׳ וי״ל דשלשה שיירא נ״מ הקיפו שם ב״ס פנוי שפיר דמי לשיטת המחבר וזה מעלת השיירא. ועב״ח וע׳ בירושלמי מזה והנה יחיד בבקעה ה״ה בביתו כבסי׳ שס״ב ס״ה וכחכמים עירובין י״ז א׳ ועתו״ש תמה על הע״ש בזה ובאמת צ״ע ולומר דיעבד דוקא מותר הא לכתחלה דוקא בבקעה הא ביישוב צריך לכתחלה לעשות מחיצה מעולה הא מנלן ועמ״א שצ״ח ד׳ הג״א יעשה שביל בקנים י״ל הואיל ויש בלא״ה מחיצות שם ומ״מ לדינא משמע דאף לכתחלה שרי בשתי או ערב ואפשר דאף ממנו לבית שרי כל שהוקף לדירה לשבת א׳ ואף שאח״כ אין דרין שם עסי׳ שע״ב וע׳ ע״ש כאן:

אבל עט״ז רש״י עירובין י״ז א׳ ד״ה לא פנוי מכלים ועב״ח ואפשר ד״ס וב״ס פנוי הוי מחיצה שא״צ אבל שש וב״ס פנוי דרוב צריכין להם שרי ומ״מ מנלן הא ועב״ח מ״ש הר״ב בהג״ה קטן י״א דאין מצטרף עד״מ יע״ש וקטן זה אי גדול בשנים ולא הביא ב׳ שערות יש לומר דמכ״מ לענין זה גדול הוא ומצטרף וצ״ע אשה י״ל מצטרפת ועיין אה״ע סי׳ כ״ב ס״ה בשדה אשה א׳ עם אנשים כו׳ א״כ י״ל הואיל ואסור לייחד עם עבדו אין מצטרפין וצ״ע: