א״צ ליתן פת עט״ז ע׳ טור ועירובין מ״ט א׳. ויש לי העני בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י. הר״מ ז״ל פ״א מה״ע ה״ה ובטור ולבוש הטעם דכל בית יש לו בעלים מיוחדים וכל הבתים יש להם רשות בחצר דומה כאלו הבתים רה״י והחצר רה״ר ויטעו לכך מערבין כאלו כולן דרין בבית א׳ והחצר משועבד רק לבית זה (ומ״ש הלבוש רה״ר התורה אסרה קשה כרמלית דרבנן ואין פת מהני לשוויי מחיצות וצ״ע) אבל רש״י שבת ו׳ א׳ ד״ה חצר שעוברים שם לרה״ר משמע הא כעין רחבה שאחורי הבתים אע״ג דמשתמשין תדיר א״צ עירוב כי אין דומה לרה״ר הואיל ואין עוברים שם לרה״ר וד״ה לא עירבו מוציא מרשות לרשות י״ל שנראה כמרה״י לרה״ר אבל הב״י הביא מוציא מרשותו לרשות חבירו אפשר גרסתו כן ברש״י או פרושי מפרש כן וכמ״ש רש״י עירובין ע״ב בטרקלין וכמ״ש המ״א כאן א׳ וש״ע אות ז׳ מחדר לחדר חבירו אסור ועסי׳ שס״ה אות ט״ו. ולהר״מ וטור ז״ל י״ל מחדר לחדר חבירו אסור וחצר י״ל כ״א בשלו משתמש בדרבנן יש ברירה לכך הטעם שדומה לרה״ר ואפי׳ חלקו החצר וכ״א מכיר ומשתמש בחלקו מ״מ נפרץ במילואו למקום האסור לה. ואי״ה במ״א א׳ אבאר עוד מזה:

וא״צ עט״ז עירובין מ״ט א׳ דלכאורה שמואל ס״ל רק קנין ורבה סובר רק דירה והיינו בסתם וא״כ י״ל במפרש שמקנה להו רשותו בסודר י״ל דמהני לרבה וז״א לדינא כי קשה אמאי לא אמר א״ב דא״צ להניח האוכל בבית דירה דוקא לשמואל ועוד דאמר שם לשמואל הבית שהעירוב בו א״צ פת דכולהו דיירי התם וכפירש״י ז״ל משמע דגם לשמואל הטעם דירה בפת דאל״כ מה מקשה כלל והיל״ל דמש״ה א״צ דהא דידיה הוא ש״מ גם לשמואל עיקר טעם משום דירה כמ״ש התוס׳ שם ד״ה א״ב דמש״ה צריך ב׳ סעודות רק קנין נמי בעי לשמואל ש״פ וגדול דוקא ומש״ה אמר דכולהו דייר״י התם שזה עיקר הטעם וכלי דמהני לשמואל במפרש ממש שמקנה להם כלי מהני כלי ופשיטא דאוכל כה״ג א״צ בית דירה אבל בסתם גם לשמואל בעי בית דירה דוקא. ומינה לדידן נ״מ לדינא בכלי אף מפרש לא מהני כ״א פת דוקא ובית דירה. ועסי׳ ש״ע בס״ב ומיהו מלתא דשיתוף מהני נמי לעירוב אע״פ שמונח בבהכ״נ ובסי׳ שפ״ז משא״כ כשאין שיתוף רק עירוב צריך בית דירה דוקא:

להניח עט״ז ושצ״ד אות ג׳ ביאר זה דצריך להיות כל יום השבת כאלו דיירי כולהו בההוא ביתא דהרי נפרץ בשבת אסור משמע כוונתו שם כמ״ש בסי׳ שמ״ה אות י׳ ומ״א ט״ו וסובר נשברה הקורה בשבת אסור וחולק על המ״א לכאורה בשס״ה ט״ו והארכתי בשס״ה בזה וצ״ע מ״ש מאלו נאכל עירובו לאחר ביה״ש ואפשר דבעין גרע טפי גם בשצ״ח מלאכה דרבנן היינו ונטל העירוב משם וצ״ע ואי״ה שם יבואר וע׳ אות ב׳ לדידן קנין לא מהני:

בכלי אחד עט״ז ואם יש לו כלי גדול מחזיק הכל יראה דצריך להניח הכל שם ועתו״ש ט״ו ויראה כלי ל״ד ה״ה מונח כך במקום א׳ או בית א׳ שפיר דמי. וצ״ע:

בפרוסה עט״ז עסי׳ שס״ח בט״ז אות ג׳ (ט״ס קס״ח) עירובין פ״א ברש״י שם ובא״ר י״ג בשם מהרי״ל דיבוא לידי קפידא אפשר מפרש איבה כן דיעבד במהרי״ל וע״ק דלא מהני עא״ר י״ד ומש״ה אמר הטעם קפידא דמש״ה אף דיעבד לא אף שאין מקפידין וכל מילתא דלא תעביד אי עביד בדרבנן אי מהני מחלוקת הוא אביי ורבא עח״מ ר״ז יע״ש וע׳ עירובין פ״א עירבו בפרוסה מהו משמע אף דיעבד לא:

מן עט״ז טפח סגי וע׳ אה״ע ה׳ גיטין עא״ר ט״ז כשא׳ מזכה לכולם ג״כ בשלימה מערבין בפת טטרק״י או טרקישן ויי״ץ שמאכל ב״א הוא. עח״מ קצ״ח סמ״ע וש״ך אות ג׳ ד׳ ואי״ה בסי׳ שפ״ו ט״ז ומ״א אבאר קצת דיני הגבהה בזה:

וי״א עט״ז בשס״א אות ג׳ וד׳ ושיש לומר לכל י״ט עסי׳ תקי״ח במ״א ה׳ מחצר לחצר היינו כלים ששבתו בבית כבסי׳ שע״ב ואי״ה בשע״ב ותקי״ח יבואר:

בבואי הנה ק״ק פפד״א שמתי אל לבי בדין עירובי חצירות ושיתופי מבואות וראיתי נדפס בסידורים נוסח וז״ל מצה קטנה מאוד כו׳ בדין כו׳ להכניס ולהוציא ולהביא בכל שבתות השנה הזאת מבית לבית מחצר להצר מגג לגג ומבתים לחצר ומחצר לבתים ומחדר לחדר ומבית לגג ומגג לבית כו׳ לנו ולכ״י הדרים בעיר הזאת עכ״ל מ״ש קטנה מאוד א״י בשס״א מבואר שיעורו ששה ביצים וי״א שמנה ביצים (היינו עם קליפתן וישער כמו בחלה) והעיקר הנוסח א״י למה השמיטו ממבוי לחצר ובתים מאחר לדידן המצוה בע״פ הוא שיתוף ועירוב כבסי׳ שפ״ז וכאן ושצ״ה א״כ יאמר בדין יהא כו׳ וממבוי לחצירות ולבתים כבסי׳ שצ״ה ועירוב כולל עירוב ושיתוף ומ״ש בנוסח מבית לבית וחדר לחדר היינו של שני בני אדם דבלא עירוב אסור מחדר לחדר בבית א׳ אף סמוכין זא״ז כמ״ש המ״א א׳ ושס״ה ט״ו ומחצר לחצר היינו כלים ששבתו בבית כבסימן שע״ב וכעת צ״ע בזה הנוסח וא״י מה אידון ביה כי לדעתי יש להוסיף ולכלול מבואות כאמור גם י״ל בי״ט ג״כ כו׳ ומלת להביא א״י פירושו כיון שאמר להוציא ולהכניס כו׳ ובתקכ״ח י״ט א״צ כו׳ היינו מה שצורך היום קצת ומ״ש כאן בשט״ו אם לא בירך ומ״א כ״א היינו בלא הזכיר כלל הא לומר מקצת ולהשמיט מקצת י״ל אף דיעבד לא מהני וכיון דהשיתוף בטל גם העירוב בטל כמעשה דשו״ת א״צ ז״ל קי״א עסי׳ שס״ה במ״א ט״ו ועסי׳ תקכ״ז בנוסח ע״ת ואי״ה שם יבואר עוד. ולא זכיתי לשאול את פי הרבנים גאוני זמנינו בנדון זה:

ודע בדין עירובי חצירות אם הניח העירוב בבית א׳ ויש שם מת וכהנים דרין שם בחדר י״ל כל שא״א ביה״ש ליקח העירוב הכהנים אוסרין כו׳ ואפשר מש״ה בבית הכנסת כי מסתמא יכולין הכהנים לבוא שם. ועמ״א אות כ׳ ואי״ה שם יבואר עוד: