לחזור עט״ז במ״ש בס״ג דסוף עירוב א״צ שיעור וא״כ איך אמר בסיפא ממין אחר אם נשתייר מעט א״צ להודיעם הא א״צ תיקון כלל. ועב״ח די״ל בשבת שנייה רק שרוצים לתקנו עצהי״ט וה״א דחזרו מעירוב הא׳ או עכ״פ מודיע להם עצהי״ט קמ״ל דא״צ:

ואפי׳ עט״ז נראה דזה קאי אמ״ש הטור כאן דמערבין שלא לדעת דמ״מ לקיחת הפת בעי בידיעת בני הבית כמ״ש בשס״ז והיינו בתחלת העירוב או נתוספו דיורין או ממין אחר וכלה לגמרי אבל ממין הראשון ויכלה קודם שבת שני או ממין אחר ונתמעט מכשיעור קודם שבת ראשון א״צ להודיע לבן בית כלל הואיל וכבר עירבו וע״כ הכין הוא דאי בידיעת בני הבית פשיטא דרשאי ועתו״ש וא״ר:

אפי׳ עט״ז בא׳ מזכה לכולם מערב בפרוסה שם ס״ז ואם נתוסף דיורין הוי כתחלת עירוב לדידהו וצריכין אח״כ ליתן כל אחד באפשר פת שלם. ומשמע שצריך שיהא העירוב שלם כל ביה״ש הא מקצת ביה״ש לא ועסי׳ שצ״ד ואי״ה שם יבואר:

וזה עט״ז שס״ו אות ז׳ יע״ש. והנה בקצת דפוסי הש״ע כתוב כאן מלת א״ז ראוי שיאמר כו׳ ובקצת ש״ע כתיב או בוי״ו ועתו״ש וראיתי בא״ר שס״ו אות י״ז הבין כן בט״ז דמלת או בוי״ו ראוי להיות והיינו אם נתוספו דיורין בעיר ראוי שיאמר בפי׳ בתחלת הברכה כן ואין חשש אף נתמעט אח״כ מכשיעור והמעיין בב״י משמע שאין תלוי זה בזה דאף לדעה א׳ בשס״ו ס״ט שיאמר בפי׳ כן ולכל מי שיתוסף אפ״ה צריך שלא נתמעט משיעור דלדידהו הוי כתחלת עירוב וע׳ לבוש שם וצ״ע והיה נראה לכאורה מלת אז בזיי״ן וה״פ בעיר שרגיל בה שיתוסף דיורין אז ראוי שלא לסמוך על שנתמעט פחות מכשיעור לדידהו הוי תחילת עירוב ואף התנו בפי׳ עליהם לא מהני ואם בעיר כזו ראוי לפסוק כדיעה א׳ בסתם בשס״ו דיאמר בפי׳ לכל מי שיתוסף ואז אין חשש כלומר כיון דרואין תמיד שלא יתמעט מכשיעור וכעין מצה שלנו שנשארה שלימה וכל שיש ששה ביצים או ח׳ לכל דיעה די אף להרבה ב״א אין חשש כלל. ומ״מ אנו נוהגין במצה מע״פ לע״פ ותהיה שלימה כל שבתות השנה עד ע״פ הבא מסירין הא׳ ומניחין השנייה שם וחולין על הכותל ואין בזה ביזוי אוכלין שלא יתעפש ועיין ה״פ באפיקומן: