גגין עט״ז רש״י עירובין צ״א וכר״ש עב״י. ועמ״א א׳ כלים ששבתו תוך הבית אסור לטלטל מחצר לקרפף אף פחות מב״ס בלא הוקף לדירה ואי״ה שם יבואר. וקרפף הוקף ללא הוקף יותר מב״ס או א׳ פחות מב״ס וא׳ יותר מב״ס ושניהם לא הוקף אסור מזה לזה כמרה״י לכרמלית מדרבנן ולא מהני עירוב אבל שניהם יותר מב״ס ושניהם לא הוקפו מותר מזה לזה בד׳ אמות ועט״ז וכן קרפף זה לכרמלית גמור מותר כבסי׳ שמ״ו ס״ג שם ועתו״ש ז׳ הקשה מ״ש הב״י בשם רש״י שבת ק״ל הדרישה הקשה כן (ולא נדפס עדיין בימיו) והלכה דמחצר לקרפף יותר מב״ס שלא הוקף לדירה אסור מזה לזה אף אמה א׳ מרה״י לכרמלית וגג אימתי הוי כרמלית עסי׳ שמ״ה סי״ו לקמן בשע״ד אי״ה יבואר בזה וגם בשע״ז ט״ז א׳ יבואר אי״ה דין מרפסת וחצר:

שבין עט״ז עירובין ע״ו ב׳ ביתא כמאן דמליא דמי כל שמקורה וה״ה משמע חלון בין ב׳ חדרים ועא״ר ב׳ בזה הניח בצ״ע:

סריגה עט״ז בי״ד שע״א א׳ ויו״ד דסריגה ממעט הן לקולא ולחומרא ובש״ך ב׳ ובא״ר ה׳ בשם ע״ק דלחזקה אין הסריגה ממעט ועח״מ קנ״ד ס׳ בראשו של אדם נכנס בו הוי חזקה יע״ש וצ״ע:

והשני עט״ז כלומר דמש״ה אסור לגבוה י״ט להשתמש בו דנותנין לזה שתשמישו בנחח כמ״ש המ״א אות י״ב וזה דוקא כשרחב הכותל ד״ט הא פחות מד״ט בטל לגבי שתיהן דמקום פטור הוא:

שלא עט״ז מ״ש משה״ו מכאן וכאן או פס רחב ד״ט מצ״א עמ״א אות י״ד ועסי׳ שס״ג ס״ב אי די במשהו בכל צד או טפח ועתו׳ש אות ו׳:

בין עט״ז היינו בסולם רק לצ״א אותו החצר מותר והב׳ אסור כדין המוזכר בס״ו בט״ז ד׳ ומ״א י״ב דלאחר נח תשמישו נותנין לו והב׳ אסור ואם ב׳ סולמות כה״ג הוי כפתח ומערבין יחד אם רצו עתו״ש אות ל״ב יע״ש וה״ה כשמגיע הסולם לראש הכותל כה״ג נמי הכין הוא:

מותר עט״ז הב״ח הקשה אמ״ש הטור בנה אצטבא (ההוא דס״ט) אפילו כפה ספל (ובש״ע ספסל בס״י) וע״כ הגיה דבספל נמי דינו כאצטבא ובש״ע לא כתב בס״י אפילו ומ״מ קשה נהי די״ל באפשר בין אצטבא בנין קבוע עדיף יותר מספל וספסל מ״מ מ״ש מס״ח בסולם וי״ל סולם מגיע לראש הכותל או סמוך לג״ט הוי קיל טפי דהא התם מהני נמי מערבין א׳ כפתח הואיל ומגיע לראש הכותל כמ״ש בס״ט אצטבא ומ״ש לתקן הלשון כנגד המיעוט כלומר אותן צד שמיעט בספסל וספל הוא שרי לשמש בכל הכותל אף כלים ששבתו בבית דנוח לו תשמישו ולב׳ קשה כבס״ז בט״ז ד׳ ומ״א י״ב ובצד הב׳ ליכא ספסל צ״ע דא״נ יש בצד הב׳ ספסל אין מערבין יחד כאיצטבא בס״ט הואיל ואין מגיע לראש הכותל ומ״ש מרא וחצינא עמ״א י״ח. ובאות י״ז העלה המ״א דוקא נגד המיעוט לא בכל הכותל דלא מבטל ליה התם ואי״ה במ״א יבואר עוד:

אבל עט״ז עב״י עירובין ע״ז ע״ח דוקא סמך ראש הסולם על הזיז ממש הא סמך ראש הסולם לכותל סמוך ממש לזיז אפ״ה תו לא הוי סולם דרגא לזיז ולא הוי מיעוט הואיל ואין בסולם ד׳ ע״ד ועמ״א:

חריץ עט״ז הכלל בזה כל שהוא פתוח עד עשר אמות אם רצו מערבין א׳ או שנים ויותר מעשר אמות פרצה הוי ומערבין רק א׳ ופחות מד״ט רוחב מערבין שנים דוקא ועסי׳ שע״ג בט״ז ב׳ ומ״א א׳ דנסר בעינן שיקבע במסמר שאי אפשר לינטל בשבת:

אסור עט״ז עירובין ע״ט א׳ פירש״י והיינו דילמא מטלטל מאני דבית לחצר ונפרץ אסור הוא א״נ מוקצה למחיצה מאתמול עד עשרה טפחים ומ״מ אף לטעם אף שגבוה הגדיש הרבה מעשר אסור לקופתו דילמא יתן ממטה מי״ט והוי מוקצה משא״כ מבית מינכרא אי ממעט פחות מי״ט לא יתן וכל שגבוה מי״ט ולא נתרחק כ״כ מתקרה אין איסור ולא הבינותי מ״ש בעולת שבת וע״ש. ומ״ש בש״ע נתמעט בחול מערבין א׳ היינו פחות מי״ט גובה ברוחב ע״פ כל החצר או יותר מי׳ אמות עא״ר כ״ז. ומ״ש הט״ז על הב״ח צ״ע דבשע״ד מבואר כן בס״ב ועירובין ע״ט ב׳ הותרה הותרה כל שלא נפרץ לרה״ר ולכרמלית ואסור להאכיל לבהמתו בשבת מוקצה או לכתחלה אין למעט מי״ט ע׳ עולת שבת וגם זה קשה. ושוב ראיתי בא״ר כ״ו תמה בזה ושכ״מ ברמזים יע״ש גם מ״ש הש״ע ולהרא״ש אפילו בחול הקשה באות כ״ט להרא״ש בשבת שרי דמוקצה לא הוי והותרה הותרה לרש״י מוקצה הוי למטה מי״ט ולגרום המיעוט בשבת אין לגרום יע״ש. גם י״ל לרש״י אסור ליתן לקופה בשבת שאם מתיר הוי כרגיל להתקלקל כבסי׳ שס״ה ס״ז משא״כ נתמעט י״ל הותרה ומ״ש הט״ז כותל וחריץ כו׳ הביאו הב״י בשם הג״א עירובין ע״ז בהא דכותל לאחד גבוה י״ט ולא׳ נמוך מי״ט וחריץ כה״ג המוזכר בס״ז וסי״ח מיירי שלא עירבו ב׳ חצירות ביחד רק כ״א עירבה לעצמה הדין דלזה שתשמישו בנחת נותנין לו שימוש הכותל והב׳ אסור עמ״א י״ב וט״ז ד׳ משא״כ כשעירבו ב׳ חצירות יחד דרך פתח ביניהם כשיש פתח פשיטא דל״ש דין זה והב״י כתב שפשוט הוא וגדיש המוזכר כאן כשלא עירבו כלל אף מבתים לחצירות י״ל דשרי לקופה דל״ג כה״ג דאסור מבתים לחצר ומחצר לחצר ששבתו שרי. ואי״ה במ״א יבואר עוד: