ואם עט״ז עירובין פ״ו ולא הבינותי כעת יע״ש ועב״י בזה:

שאין עט״ז להר״מ ז״ל דמופלגת ד״ט דלרבותא נקיט וכ״ש פחות מד״ט שאין אוסר דרך אויר צריך לחלק בין סי׳ שע״ה ס״ב בתל ועמוד דשם תשמיש קבוע משא״כ בחורבה ס״ג וכאן מלוי המים שאין תשמיש קבוע. אבל לרש״י שהוא דעת י״א בלא״ה לק״מ כמ״ש באות ג׳:

וי״א עט״ז ע׳ אות ב׳ ובאות ה׳ כתב עוד מזה ואי״ה שם יבואר:

והאמצעית עט״ז עירובין פ״ה ב׳ ולפירש״י ז״ל כשורה ג׳ חורבות פרוצות זה לזה וב׳ בתים או חצרות א׳ מקצה מזה ואחד מקצה לזה הלכך ל״מ כ״א בחורבה הסמוכה לו שרי דלזה בשלשול ולזה בזריקה י״ל דשרי בלא״ה אף באמצעי שלשניהן בזריקה אין אוסר על חבירו דרך אויר וגם מופלגת שיש חורבה מפסקת כו׳ כמ״ש באות ג׳ וי״ל מ״ש המחבר דרך חלונות בזריקה לרבותא וכ״ש בשלשול ומשמע דווקא דרך חלון הא כשיש פתח מכל בית לחורבה שלו אסור וא״י למה וע׳ לבוש בזה ועסי׳ שנ״ט:

והשלישית עט״ז בגמ׳ פ״ה ב׳ כחצובה כשלשה רגלי הקנקן כסגול וכאן ראשי הקנקן והציור בבאר הגולה וב״ח מצויר יפה ועיין לבוש באופן שכל ג׳ חורבות סמוכות לב׳ בתים וחצירות אלא שהאמצעית סמוכה לשתי הבתים בשוה והב׳ העומדת בשורה א׳ כ״א מותר בשלו וחבירו אין אוסר עליו דלזה בשלשול ולזה בזריקה וכ״ש דאיכא תרי טעמי להיתרא דרך אויר וב׳ שמפסיק חורבה בין א׳ לחבירו. ומ״ש וכתב הוא פירש״י שם פ״ה ב׳ וכמו שסיים תירוץ רש״י וע׳ אות ג׳ בזה יע״ש. ועיין לבוש פסק כדעת י״א בס״ב דווקא מופלגת ד׳ ואין דיורין פתוחין יע״ש ובא״ר ה׳ עיקר כלבוש שכ״פ בע״ק וטור ומגיד ולא מצאתי במ״מ שהכריע בזה וצ״ע: