עירבה עט״ז ומ״ש המחבר ופתוחות לרה״ר ה״ה למבוי עטו״ר וב״י ובב״ח וא״ר. ויראה ג׳ חצירות וא׳ מחיצונה לבד פתוחה לרה״ר או למבוי ואמצעית דריסת הרגל עם חיצונה הב׳ נמי הוי א״ש. ומ״ש המחבר שנתנו עירובו באמצעית בב׳ בתים משמע אע״ג דא״א היה לתת הכל בבית א׳ ומ״ש בבית א׳ כדין בכלי א׳ או דמליא חדא מלא ונתנו בכלי אחר עתו״ש:

ופנימית עט״ז ואם יש לפנימית דרך על החיצונה וגם יש לה פתח לר״ה ולמבוי י״ל כופין בשבת להסתלק מן החיצונה כה״ג ועסי׳ שפ״ו סעיף ט׳ ואי״ה שם יבואר:

שתיהן עט״ז כל שיש דריסת הרגל אוסר ומ״ש המחבר בס״ב עירבה כ״א לעצמה מותרת בפ״ע דרגל המותרת במקומה אין אוסרת שלא במקומה ועתו״ש:

פנימית עט״ז ואם עירובן בחיצונה שתיהן אסורות דא״א לאחדא דשא דהעירוב בחיצונה ועב״י. רגל המותרת במקומה אין אוסרת שלא במקומה ע׳ סימן שס״ד ג׳ במ״א דוקא חצר לא במבוי וסי׳ שצ״ב ס״ו ושע״ז במ״א אות ב׳: