שהזמן גרמא עט״ז כ״כ הרא״ש הביאו ב״י ז״ל דלילה זמן תפילין לדידן רק מדרבנן. (דלא כר״מ ע׳ סי׳ למ״ד ס״ב) ויש לראות מ״ע שהז״ג זמן דרבנן עד״מ אלו היה שבת זמן תפילין רק לילה לאו זמן דרבנן אפשר למ״ש התוס׳ סוכה גימ״ל א׳ ד״ה דאמר בסוף הדיבור דכל מ״ש חז״ל וגזרו אם עשה המצוה מ״ה ועבר על גזירתן לא קיים המצוה מ״ה ג״כ ותבלין יש לא תסור הוי ד״ת ועיין רבינו יונה בריש ברכות אם קרא אחר חצות התם תיקון חז״ל כך הוא כדי להרחיק ואם עבר יצא אחר כך משא״כ בעלמא א״כ לילה נמי לרבנן אין בו מצוה כלל מ״ה ועמ״א סימן נ״ח אות ז׳ ולפי מ״ש יתיישב דמדרבנן לאחר שעה ד׳ אין לו שכר מ״ע ק״ש כ״א כקורא בתורה הוי מ״ע שהז״ג אף דזמן רק מדרבנן ואי״ה יבואר עוד ובסי׳ ק״ו במ״א אות י״ב מזה:

מוחין עט״ז ומ״א ג׳ ומשמע עבדים אין מוחין שיכולין להזהר וז״א דג״כ אין זהירים דפטורים וגם גריעי תו מנשים דע״א נאמן באיסורים וספרה לה ועבדים בסתמן לא עש״ך י״ד סימן א׳ גם ע״כ פשיטא אין מניחין שלא יעלו אותו ליוחסין וכדומה:

אבל עט״ז הלשון סתום. ועא״ר ג׳ פירש דבריו ביום הקבורה אפי׳ אין יום המיתה וה״ה שמועה קרובה אין מניח ביום השמועה עי״ד שפ״ח ט״ז וש״ך ות״ב ס״ב רחוקה אין חולץ יע״ש. מי שמת ונקבר בי״ט מניח בח״ה תפילין וביום א׳ אבילות לאחר י״ט דכבר נחמו המנחמין עיין א״ח תקמ״ח במ״א וא״ר כאן. ואם שמע שמועה קרובה אחר ערבית דאותו יום אין עולה כתב א״ר דלמחר מניח תפילין כ״מ בי״ד ח״ב סי״א עט״ז. והנה ראייתו ממ״ש שם באות ז׳ והנה שם איירי ביום שלשים דודאי מתחיל היום ולמחר יום שני אבל ביום אחר י״ל דיום א׳ הוי יום מר ואין מעולל בעפר קרנו או יסיח דעתו ואסור אפשר ביום ב׳ שהוא יום א׳ שלו ול״ש בזה להקל לא אמרינן וכדאמרן. ומ״ש הטעם כו׳ עיין ברכות י״א א׳ תוס׳ ד״ה שנאמר דיום א׳ מר ופאר אין ראוי ביום מר הא ביום ב׳ אין מרירותיו כ״כ מסתמא לא אסרה תורה לאבל ביום שני. ע׳ מ״ק ט״ו. והלבוש כתב הטעם דביום א׳ מר ויסיח דעתו מהם א״י דלא במ״ק ולא בברכות נאמר זה ולפי דבריו ביום א׳ חה״מ אין מניחין תפילין דמצטער ומסיח דעתו משא״כ לרש״י ברכות י״א יע״ש עמ״ש במ״א אות ו׳ מזה בעזה״י. וללבוש פטור אבל מותר:

אלא עט״ז. דבחלק ק״א פירש״י שמגלה ראשו זלזל כו׳ ובשימושא רבא הביא מימרא מה תקנתיה לכרוך רביה ברישא והדר כרכו תלמידיה ועל כן הטעם שחולץ סמוך לשקיעת החמה ומורה הלכה בפניו ותרוייהו אמת כל היום דוקא בפניו אסור בש״ר (וש״י אפשר שרי) ולעת ערב אפילו להפוך פניו וש״י נמי אסור אבל כשחולץ רביה תחלה אין כאן הוראה שרי להפוך פניו ומ״ש והדר כרכו תלמידיה דמיותר הוא רצה לומר שצריך לחלוץ ולכרוך ולהניחם בתיק דאם לא יכרכם היטב אלא יניחם כך ורביה כבר כרכם והניחם בתיק אכתי נראה שאומר היפך דעת רביה שמורה שלא הגיע זמן עדיין רק רוצה לילך לבה״כ כו׳ וה״ה דאי לא כרך רביה רק חלצן קודם ש״ד אלא דיבר בהווה דמסתמא כשחלץ כורכן צריך התלמיד לעשות כן. אבל הב״ח ז״ל פי׳ לכרוך דרבי״ה ברישיה (בדלי״ת) שיכרוך התלמיד תפילין של רביה בהכרח מסור דידיה קודם שלא יסיח דעת והדר רשות לכרוך דיליה. ומכאן יש ללמוד שלא לעשות מלאכה בעוד תפילין עליו עסי׳ מ״ב דמצוה איכא יע״ש בזה. ומ״ש בשם הגאון מהר״ר שכנא ז״ל עמ״א אות י״ד מזה מנודה ומצורע כו׳ בס׳ המגיד פרשה שמות הארכתי אות ה׳ ויראה מניח בלא ברכה ואי״ה יודפס כאן: