בב׳ בתים עט״ז עב״י וצ״ע דמשמע אף שכ״א אוכל משלו ובהפסק מחיצה עסי׳ ש״ע סעיף ד׳ בהגה״ה אפי׳ הכי כל שאין שני בתים אע״פ שיצויר שאוסרים זה על זה אפי׳ הכי אין עכו״ם אוסר וכן נראה ממ״ש הב״י שדקדק ממ״ש ב׳ בתים דאל״כ ממ״ש ואוסרין זע״ז מבואר הוא וא״כ ב׳ בתים א״י מהו אם לומר ג׳ חדרים או ב׳ בתים ממש וערש״י עירובין ס״א וב׳ בב׳ נשים ואוסרין אין ראיה י״ל דהכל תלוי באוסרין זע״ז עמ״א ב׳ מלת אבל משמע דהכל חדא הוא ובאוסרין עיקר תליא כו׳:

או עט״ז ובשפ״ד מקשה מאנשי חיל יע״ש וי״ל דאנשי חיל אין ביד בעל הבית למחות בידם ודינא דמלכותא דינא ול״ש דלא השאיל והשכיר לאסור עליו וכ״כ א״ר ותו״ש שם:

לא עט״ז אע״ג דאין אוסרין זע״ז כבסי׳ ש״ע ס״ב מ״מ לא עדיף מערבו יחד כיון דדרין בג׳ בתים ואלו לא היה תפיסת יד היו אוסרין ל״ד לאב ובנו כו׳:

אינו עט״ז התו״ש אות ה׳ הקשה דבעירובין ס״ג וס״ד לא קאי האי טעמא אלא משום דבטלת תורת עירוב יע״ש ועב״י יע״ש ועמ״א ד׳ ולכאורה י״ל בב׳ ישראלים דרים שיבטל חד לחד שייך טעם א׳ דיעשו כן בכל שבת ובטלת תורת שכירות ודיירי התם ובטל תקנת חז״ל ע׳ לבוש ונ״מ אף שרוצה העכו״ם להשכיר ונאמר כרש״י ס״ז א׳ שם ותוס׳ ד״ה אני אומר הביאו שם התו״ש דאם רוצה העכו״ם להשכיר ל״ש בטלת תורת עירוב ומש״ה ב׳ ישראלים בב׳ בתים אף רוצה העכו״ם להשכיר אסור בלא שכירות בביטול רשות א׳ לחבירו ובאם דרים ג׳ וד׳ ישראלים ביטלו רשות רבים לחד לא שכיח ולא גזור כ״א מטעם בטלת תורת עירוב וזה דווקא כשאין העכו״ם רוצה להשכיר ועמ״א ועדיין צ״ע ואי״ה במ״א יבואר עוד:

אם עט״ז ואם נפרץ יותר מי״א או במילואה אז נראה דהוי כחד חצר ואוסר ומשמע עכו״ם אוסר כישראל לא יותר והיינו מאני דבתים לחצר הא שבתו בחצר מותרים וא״כ ב׳ חצירות פתוחות זו לזו ואין להם דריסת הרגל זע״ז כל חצירות רשות א׳ הן ואף בלא עירבו מותרים בשבתו בחצר זה לזה ומבית לחצר אחרת אם בחצר א׳ דרים הרבה ישראלים ועכו״ם א׳ ביניהם יראה אם הניחו העירוב בחצר שאין דר שם עכו״ם אף שלא שכרו רשות מעכו״ם מ״מ בני חצר שאין שם עכו״ם מותרים לטלטל לחצר שדר שם עכו״ם ובני החצר שעכו״ם בו אסורים מחמת עכו״ם ואם הניחו העירוב בבית שבחצר שדר עכו״ם י״ל שאסורים לטלטל שם דמ״מ רשות עכו״ם אוסר וצ״ע בכל זה:

אפי׳ עט״ז עסי׳ ש״פ דלי״א מש״ה לא מהני בישראל שכירות ולמ״ד מועיל עכ״פ ש״פ בעינן וכיון דירד לתורתו שכירות כבסי׳ שס״ט סעיף א׳ כיון דאמר ליה בתורת מעות:

בשבת עט״ז ע׳ בב״י ועתו״ש:

עד עט״ז משמע שמפרש בשכרו לזמן וחוזר תוך הזמן ועמ״א אות ו׳ לא פירש כן ואי״ה שם יבואר:

לכשיכלה עט״ז משמע כמ״ש באות ח׳ ולפ״ז אם אין יכול לחזור כגון שדינא דמלכותא שא״י לחזור וכדומה א״צ שכירות מהיורש עד הזמן ובשע״א ס״ג. ושפ״ג אות ב׳ ואי״ה שם יבואר מה שהקשה התו״ש עליו. וע׳ שו״ת ח״צ ז״ל סי׳ ו׳ העלה ג״כ אם שכרו לזמן ומת עכו״ם תוך הזמן אפ״ה צריך שכירות מהיורש או מהשר שבא אח״כ ועא״ר אות י׳ כתב בשכרו לזמן ומת דלא נתבטל השכירות ועמ״א מזה ואי״ה שם יבואר:

די עט״ז משמע במכר ראשון העיר לב׳ שוכרין מהב׳ ובא״ר אות ט׳ כתב דברמב״ן סי׳ י״ז ובלבוש הטעם דמכר ראשון לב׳ כל זכות שיש לו וכבר שכרו הישראלים לזמן ידוע כ״ז שלא החזיר הדמים הוא א״י לחזור ה״ה הב׳ ואף במכר כן יע״ש וצ״ע לדינא. ואם שכרו בסתם י״ל לכ״ע אפי׳ בהשכיר לאחר צריך לחזור ולשכור מהב׳ וכ״כ התו״ש אות י׳ יע״ש:

אחד שוכר עט״ז דשוכר כמערב דמי ע׳ אות ט׳ שוכר כמערב:

בע״כ עט״ז עי׳ ט׳ וי׳ ועתו״ש ועסי׳ שס״ז מזה:

אע״פ עט״ז ובסי׳ שס״ז שם כתבנו דהיינו ממ״ש התוס׳ פ׳ א׳ ד״ה אתא לקמיה דרב יהודה אמאי לא מייתי משכירו כו׳ וטורזינא מוחה הוי יע״ש. ועא״ר אות י״ב. ומסיק שם דאפשר אף לכתחלה שוכרין מאשתו אע״פ שא״י דעתו כלל ולא אמרי׳ לכתחלה ראוי לשכור מאדון העיר גופא יע״ש:

אם עט״ז מ״ש שאין לעכו״ם כלי שם ראוי להגיה דכאן אע״פ שאין לישראל כלי שם כיון שעכו״ם השאיל לו מקום לישראל להניח הישראל כליו שם הלכך בעינן שיהא לו לישראל רשות בכ״מ כו׳:

אע״פ עט״ז משא״כ בשכרו סתם מסתמא לא נתן רשות לשכירו כ״א היותו שכירו:

וישראל עט״ז עירובין ס״ה ועב״י בשם הג״א ואם שכר החיצון רשות דריסת רגל העכו״ם א״צ לערב עם ישראל פנימי רגל המותרת במקומה יע״ש ומיהו כי לא שכר מעכו״ם אסור החיצונה אע״ג דבעינן ב׳ ישראלים אוסרים זע״ז כאן נמי אם נצרף עכו״ם הוי אוסרים ועתו״ש. ועא״ר אות י״ט יישב קצת דברי הלבוש ולדינא הסכים דפנימי מותר:

או עט״ז כאן אף הלבוש מודה דפנימי מותר וא״צ לערב עם החיצונה כל ששכרו מעכו״ם החיצונה משתמרת לעצמה ורגל המותרת במקומה:

ואפי׳ עט״ז האריך וכ״כ המ״א אות י״ד יע״ש. ודברי הר״מ ז״ל פ״ד מה״ע הכ״ב ופ״ב הי״א וממ״ש דין ישראל ועכו״ם בפנימית י״ל שכתב כן כל ששוכר מקומו מעכו״ם די בכך וחיצונה מותרת וא״צ עירוב פנימית שרגל המותרת במקומה ומ״ש שרגלי ב׳ ישראלים קאי אישראל ועכו״ם בחיצונה וישראל בפנימית דלמ״ש הב״י בדעת הר״מ ז״ל שאפילו עכו״ם בפנימית דוקא כו׳ כן י״ל דברי הב״י ז״ל ועיין דרישה מ״ש שהג״א חולק אמ״ש הטור ולא הבינותי די״ל דהחיצונה מותרת כל ששוכר מקומו מעכו״ם כאמור וצ״ע:

אינו עט״ז מ״ש דירת עכו״ם כו׳ אין בע״ה אוסר על האורח ולא האורח על בע״ה תה״ד סי׳ ע״ו ועסי׳ ש״ע בש״ע במ״א אות י״ב ושצ״א אות ב׳ אי״ה בשפ״ז ושצ״א יבואר בזה וכאן אין להאריך: