כל עט״ז. בב״י צידד דמסור וישראל מומר לרש״י ור״מ מ״ה פסולים ואחרים אומרים רק מדרבנן יע״ש בשם הר״ן פרק השולח והט״ז עשה פשרה דמומר לשבת או להכעיס הוי מ״ה דאינו מאמין בקשירה ומסור עשאוהו חז״ל מדרבנן ודוקא לתפילין וס״ת בי״ד סי׳ רפ״א ס״ג אבל בשאר איסורין נאמן הוא כמ״ש המחבר בי״ד סי׳ קי״ט סעיף י׳ ובש״ך שם כ״ג ושם בסי׳ ב׳ בט״ז אות י״ג מסור כמומר לתיאבון יע״ש. ומ״ש ורבים יחכמו עב״ח ופרישה דמש״ה השמיט הטור מסור דכ״ש מעכו״ם דאין מורידין דפסול כ״ש מסור דמורידין והקשה דא״כ למה הוזכר בגיטין מ״ה אסור. ועיין דרישה כתב דכי מחלקינן בין להכעיס ותיאבון במצות בין אדם לקונו אבל בגזלן וחמסן לא כי בשביל תאותו ירד לחיותו של חבירו יע״ש והנה צ״ע מאוד דא״כ בחלק המצות בין אדם לחבירו לתיאבון נמי כלהכעיס דמיא והוי מומר לכל התורה כולה ושחיטתו פסולה מ״ה וזה לא שמענו כלל וגזלן לעדות פסול לא לשאר דברים דמיקרי רשע כו׳. וראיתי בח״מ תכ״ה עמ״ש הרועים אין מעלים אותן יע״ש בפרישה כתב ג״כ כעין זה וצ״ע טובא:

בכל עט״ז. והוא בב״י ולפ״ז יש מהן שפסול ד״ת ויש פסול רק מדרבנן שלא חילקו חז״ל ואסרו כל תיקונם ועמ״א אות ו׳ מזה:

אפיקורס ישרפו עט״ז שהב״י גורס בטור כתבן אפיקורס יגנז וזה וי״א כאן אבל הגירסא בב״ח ישרף. ומיהו לדינא גם הש״ע מודה כדיעה א׳ בסתם אבל הב״ח מסיק לדינא בין כתבן אפיקורס ובין נמצא ביד עכו״ם יגנז ולא ישרף ולא כשירים מברייתא גיטין מ״ה ב׳ מין ועכו״ם אלמא כחדא נינהו ועיין מנחות מ״ב ב׳ רש״י ד״ה צדוקי נכרי להכי נקיט דסתמיה בקי בכתיבה יראה גירסתו צדוקי נכרי היינו מין עכו״ם בקי בכתיבה וחדא הוא ולפ״ז י״ל דסובר רש״י דמברייתא זו אין הכרע דאל״כ תימא דמש״ה נקיט כן לומר דאין ישרף. (עש״ך י״ד רפ״א אות ה׳ בזמן הזה דאין עכו״ם יודעים לכתוב אפילו כשר וכ״ש תפילין. ועסי׳ י״א במ״א מזה:

נמצאו עט״ז ועמ״א אות ט׳ שאין די בזה לחוד דאם כן נמצאו ביד אפיקורס אמאי יגנזו אלא כדמסיים בב״י דרך אפיקורס שבקי בכתיבה (כמ״ש רש״י מנחות ע״ב ב׳ הביאותיו לעיל יע״ש) משא״כ בעכו״ם דא״י לכתוב:

יותר עט״ז ועי״ד רפ״א בט״ז ב׳ שמחויב הישראל לעסוק עמו אע״פ שאומר הרבה פן ישוה עמו ועא״ר בשם רש״י מעט יותר הוא חצי דינר יע״ש ואפי׳ בצריך גניזה צריך לקנות ממנו שלא יזלזל בו:

אלא לפרקים עט״ז דכל שנתקלקל העור צריך בדיקה ועמ״א ט״ו וכל שצריך בדיקה ואין לו מי שיבדוק או לתפור אותם מניחם בלא ברכה דל״ש אוקמיה אחזקה כה״ג דאתיליד ריעותא שנשרו במים ופשוט הוא: