אע״פ עט״ז פירש אע״פ שהם רבים קאי אבני מבוי ומלת שחצר כיחיד הוא הכרח לומר דע״כ אף רבים מבטלין ליחיד דאל״כ לא יצוייר שמבוי יבטל לחצר דאי בחצר רבים ממבוי מ״מ כיחיד הוא. ועא״ר פי׳ כפשוטו וקאי אחצר וטעמא יהיב למלתיה אע״פ שבני חצר רבים וערבו לעצמן ולא שתפו במבוי הא דבני המבוי אין מבטלין לרבים בני חצר שלא שתפו במבוי כמו בחצר בש״פ קמ״ל דחצר יחיד הוא וכ״כ התו״ש. וע׳ בטור ולבוש דערבו חצירות דרך פתחים סומכין עליו במקום שיתוף א״צ ביטול כבסי׳ שפ״ז. ואפשר דוקא שכח חצר א׳ הא לא רצו לשתף עמהם צריך כה״ג ביטול:

עד עט״ז חצר במבוי כיחיד וא״כ הרבה ישראלים בחצר א׳ בהרבה בתים מותרים לטלטל בעיר עכו״ם דיחיד ל״ג דל״ש דדייר. ומוקף לדירה דאל״ה הוי קרפף יותר מב״ס ואסור:

ואין עט״ז סובר מ״ש הריב״ש יספיקו ב׳ הטעמים דוקא ביחד הא כל טעם בפ״ע לא ועא״ר ותו״ש לדידן כ״א מהטעמים מספיק וכשיש רשות להושיב שם אנשי מלחמה מותר אף מבתי עכו״ם וכשאין רשות מותר רק מבתי ישראל למבוי כמ״ש הר״ב ז״ל בהג״ה. ולפ״ז בירידים כה״ג אורחים צריכין לשכור רשות מבעה״ב עכו״ם מע״ש משא״כ לדידן שעפ״י הרוב יש להשר רשות אף בבתי עכו״ם י״ל א״צ כי לב ב״ד או השוכרים רשות מזכים גם לאורחים עמ״א ב׳: