ואם עט״ז אפשר די״ט שחל בע״ש משמע יום א׳ של י״ט וע״ז כתב מעי״ט היינו שחל י״ט ה׳ ו׳ וכמ״ש המחבר ועדיין צ״ע. ואם שכח מעי״ט ונזכר בע״ש ושגג סבר מותר לערב בי״ט שחל בע״ש ועירב צ״ע אם דיעבד מהני עירוב או לאו. וצ״ע:

יהא עט״ז ולכאורה אם בי״ט א׳ מניח ע״ח גם על י״ט ב׳ כבסימן תקי״ח ותקכ״ח במ״א ה׳ א׳ אם היום חול יהא זה עירוב אף לי״ט ב׳ לטלטל כלים שא״צ היום כלל ואם היום קודש א״צ עירוב לי״ט אפשר דשרי בי״ט ב׳ לטלטל ועל שבת צריך שיאמר גם בי״ט שני ועסי׳ תקי״ג ותקכ״ז סכ״ב:

ולמחר עט״ז ודבריו ברורים כיון דצריך שיאמר כן בב׳ הימים ומצוה מד״ס עביד ראוי לגמור המצוה בפת א׳ ק״ו משצ״ד אות א׳ ועא״ר ולמ״ש א״ש ועתו״ש ועמ״א א׳:

ויש עט״ז דסיפא בלא קיבל עליו בפירוש תוספ׳ שבת דטומנין חמין ביה״ש עסי׳ רמ״א ורנ״ו וגמרא ל״ה ב׳ תקיעה שלישית הטמין המטמין ובא״ר כתב דומיא דהדליקו נר ביה״ש לא אע״פ שלא קיבל תוספת שבת יע״ש ועסי׳ רס״א:

אבל עט״ז הרא״ש בשם הרר״י עב״י ובפריי לי״ד ק״י ס״ס בדרבנן לחומרא י״א אסור עמ״ל ה׳ שא״ה א״ב י״ל כה״ג הוי ס״ס לחומרא שמא בשעה שהניח לילה ואת״ל יום בשעה שנאכל נמי יום ש״מ לכאורה דמותר וכאן כולי האי לא מקילין. ובהא דעירב לב׳ ונאכל עירוב קודם שהניח לב׳ ובאו בב״א י״ל אף בדרבנן לחומרא כההוא דכתובות כ״ו מחבואה א׳ ובי״ד קי״א כתבנו מזה. ובחידושינו למסכת שבת ל״ד כתבנו בשם המ״מ דמערבין ע״ח לכתחילה ביה״ש דחומרא בעלמא עושין ספק דרבנן לקולא יע״ש דנ״מ לדינא וצ״ע ובפרישה כתב דעירוב עיקרו דרבנן אף בב״א שרי ואי״ה בשצ״ד אעורר על זה: