אין עט״ז בי״ד רט״ו ס״ג בט״ז אות ג׳ האריך בזה יע״ש ובלשון נדר אף שבת וי״ט חל הנדר ובלשון שבועה בשבת וי״ט אין חל ור״ח יש פלוגתא וכמ״ש המחבר כאן סעיף ד׳ ובסימן ק״ע ס״ג ועמ״א שם ה׳ ואות ב׳:

ועבי״ד עט״ז שם באות ג׳ יע״ש:

אלא עט״ז וכ״כ הפרישה וא״צ להזכיר חנוכה ופורים דדי בהוכחה זו מדסידר ר״ח בין הני ומשמע חה״מ ג״כ ד״ת ובתקע״ב סובר המחבר חה״מ דרבנן כהר״מ ז״ל עמ״א בקע״ב ותק״ע אות ט׳ יע״ש והנה הנשבע שיאכל בד׳ צומות צ״ע אי חל עי״ד רל״ט בש״ך ך׳ הנשבע על דרבנן לעבור בשוא״ת שלא להדליק נ״ח חל אבל בקום ועשה אין חל ועסי׳ תקמ״ט ותק״ן בעינן ד׳ צומות ואי״ה שם יבואר. כולל חייל בשוא״פ לא בקום ועשה עי״ד:

המתענה עט״ז ועמ״א ב׳ בר״ח ניסן ואב א״צ תענית לתעניתו: