ואם עט״ז. לפ״ז קולא בגשם בהזכרה ושאלה אם עלה במחשבתו שצריך להזכיר גשם וספק לו אח״כ י״ל דאף קודם שלשים אין חוזר וצ״ע. ומ״ש בלבוש הם דברי הר״מ הביאו המ״א אות ד׳ ועב״ח. והמעיין ירושלמי פרק שלשה שאכלו רב ושמואל פליגי בהמ״ז שלא הזכיר שבת רב אמר חוזר ושמואל אמר אין חוזר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן ספק הזכיר ר״ח אין חוזר אשכח תנא ופליג יום שיש מוסף מזכיר ואם לא חוזר יום שאין מוסף חנוכה ופורים אין חוזר ופירש הב״י אם שמעון בר בא בתפלה מיירי ותנא פליג דספק כודאי הוי מה שלמוד מזכיר כמ״ש בירושלמי במסכת תענית. או דשמעון בר בא בבהמ״ז מיירי דומיא דשבת התם וספק כודאי לא הזכיר מה שלמוד מזכיר ור״י דאמר בשל ר״ח ספק ה״ה ודאי אין חוזר ונקיט ספק הא שבת חוזר כרב ותנא פליג אף בר״ח וחה״מ ברהמ״ז חוזר ולפ״ז לא קיי״ל כתנא דפליג אלא כש״ס דילן בר״ח אין חוזר עסי׳ קס״ח ע׳ בפי׳ מהר״ר אליהו ז״ל שם שהוא עפ״י פירוש הב״י אבל להד״מ הלכה כר׳ יוחנן בספק ר״ח הואיל ולא למוד שלשים יום אין חוזר בספק דתפלה דרבנן או בהתפלל פ״א להר״מ ז״ל ותנא דפליג לאו ארבי יוחנן אלא אשמואל דאמר בשבת בהמ״ז אין חוזר אע״ג דחייב לאכול פת ותנא אמר בר״ח ובחה״מ בתפלה חוזר דחובה ה״ה פת בשבת חובה כ״נ לפרש עפ״י פירוש הפרישה ודרישה יע״ש. ועיין בהמפרש שם. ועמ״א תרצ״ה ט׳ בפורים בבהמ״ז כו׳ להב״י משמע דאין חוזר כאמור יע״ש. ולהד״מ י״ל דחוזר בבה״מ ואי״ה יבואר עוד. ולהב״י נקיט ר״ח וחש״מ לומר שהן מ״ה שאסור להתענות ושבת ויום טוב א״צ לומר דחייב לאכול פת ולהד״מ לא נקיט שבת וי״ט קשה לאשמעינן רבותא אפילו שבת ספק מחזיר דחוזר היינו כל שאין ברור שאמר ואי״ה במ״א ד׳ יבואר בזה. ומ״ש הט״ז לי״ד בת״ט אות ו׳. והנה אם נאמר ספק השקול חזקה להדי חזקה אם אירע עוד ספק לי״א ס״ס לחומרא בדרבנן לחומרא כמ״ש בפריי לי״ד ק״י ועמ״ל ה׳ שא״ה ובה׳ בכורות פ״ד ה״א בשאלה דבכור אם ספק שמכר השליח וספק אם כסף קונה יע״ש היטב וכאן אם אירע שתחב כף בלוע דם מבושל לב׳ קדירות איסור והיתר וכדומה י״ל דאסור ולטעם רוב ספק הא׳ כמאן דליתא ואמרינן שאני אומר ועיין בסוגיא דפ״פ ובי״ד הארכנו בזה וי״ל לצרף ספיקות בדרבנן בתרי מעשים לא אמרינן אף משם א׳ דם ושאני ההיא דבכורות דיש ס״ס בחד מעשה. והבן:

וקורין עט״ז ובי״ד שע״ו ולעיל סימן קל״א במ״א אות יו״ד דבחנוכה יאמרו אח״כ כ״א בביתו משמע בר״ח אין לומר אח״כ בביתו ועא״ר קל״א אות יו״ד:

לקרות עט״ז הגירסא לקרות את ההלל ובט״ז לקרות הלל ועיין בה׳ פסח מ״ש שם ועונין אמן אחר הברכה ודיעבד יוצא בלגמור אף בר״ח דהוי כמו לקרות כו׳ כמו בק״ש וותיקין גומרין היינו וקורין:

הלל מעומד עט״ז ומיושב יצא וראיה מליל פסח ועוד מספירה כבסימן תפ״ט במ״א ג׳ נ״ל. ועמ״א י״א וקמ״א בט״ז שם. עיין פר״ח הלל בכל לשון אע״פ שאין מבין ועמ״א ס״ב א׳ ומ״ש שם. עוד שם הלל בעמידה יש עוד טעם עדות שעשה לנו נסים ונפלאות וצריך בעמידה יע״ש. עא״ר א׳ זכרינו ופקדינו י״ל על הזכר ונקיבה יע״ש ונוהגין לענות אמן על זכרינו ופקדינו לחיים. השמש מכריז יעלה ויבא בערבית בין קדיש לתפלת י״ח סימן רל״ו יע״ש: