בחמין עט״ז ועמ׳א א׳ ובמשנה פסחים י׳ ב׳ מת שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו ובט׳ ב׳ בקושיא השמיע מלת כד״י כי סובר לאו עצה טובה אלא בהכרח דחוששין כו׳ ובש״ע דכתב יהא נזהר אזהרה מנטילת חולדה בפנינו והן חמץ שמשייר לאכילה או בבדיקה ומשייר לשרוף למחר כי בלילה אין שורפין דומיא דנותר או שישכח ביטול היום כמ״ש בד״מ א׳ ואי״ה במ״א א׳ ועי׳ הג״מ פ״ג א׳ והא דלא אמר בחמץ שבודק לא פסיקא שימצא חמץ בבדיקה. הא חמץ קודם הבדיקה א״צ להצניעו כו׳ והב״ח וח״י וא״ר כתבו דצריך כי באמצע בדיקה יצטרך לבדוק המקום בדוק שנית ועמ״א א׳ והנה שמא תיטול בפנינו שפיר ותבוא למקום הבדוק תי׳ רב מרי שיחסר מנין לחמו בתוך בדיקה אין חשש לכאורה דשמא הניחו במקום שאין בדוק ויבדוק עדיין כנראה לכאורה מרש״י ט׳ א׳ הא חזינן שהביאתו לכאן וי״ל שיחסר לחמו ויבדוק ולא ימצא אותו טובה הוא כי מכיר הוא אותו יצטרך לבדוק אף המקום שבדק כבר. ואמנם המקשה סבור כי חובה הוא לא עצה טובה הוא ורב מרי נמי אמר גזירה שמא יחסר משמע אף רבא סובר כי חובה הוא והיינו אי שרית ליה להיות החמץ מפוזר ומפורד אף אם תטול בפנינו לא ישגיח ולא יבדוק שנית וזה דוקא אחר הבדיקה שהבית בדוק בעיניו משא״כ קודם הבדיקה אף אם באמצע תטול יבדוק שוב שנית המקום הבדוק מאחר שעוסק בבדיקה ולא גזור שיהא נזהר מדינא ויהיה הפירוש אזהרה מנטילת עכברים מחמת חשש נטילת עכבר בפניו צריך אזהרה וכדכתיבנא והבן זה ואי״ה באות ב׳ יבואר עוד. ובד״מ א׳ משמע מפרש דברי הג״מ כפשוטו יע״ש:

אם עט״ז הנה בלא ראינו שהביאתו לכאן אין חוששין אף בלא בטלו והוי ד״ת ובפסח ועי׳ ע״ש אות א׳ ובח״י ד׳ דהוי ס״ס ובאמת משמע אף הניח ככרות גדולות דליכא כ״א ספק שמא נטלתו נמי לא נחזיק ריעותא כל שא״י שחסר לחמו אנל נטל עכבר בפנינו וככר גדול וספק על או לא על בבטלו לקולא ובלא בטל לחומרא כמ״ש הטור בתל״ט והיינו נכנס בחצר וקרוב מאוד לבית עמ״א תל״ח א׳ ואי״ה שם יבואר. או בחדר א׳ מזוית לזוית שיש לדבר סוף דאל״ה אף בספק א׳ וד״ת נמי אין לדבר סוף (והמעיין במהרש״א ז״ל פסחים ט׳ א׳ יראה שיש ליישב דבריו ע״פ מה שכתבנו דנקיט בחד בבא בית ומקום ממקום למקום יש סוף ובית לבית אין סוף דלא כדמשמע בירוש׳ וכמ״ש התוס׳ שם ע״ב ד״ה ולא יע״ש ובית לבית אף שראינו נטלתו ככר גדול כ״ז שלא הביאתו לכאן אין לדבר סוף וממקום למקום דיש סוף דוקא בראינו ככר קטן בלא בטלו וע״ז פריך בקטן אף הביאתו לכאן אכלתיה ספק הרגיל די בחד ספק ובחדושינו כתבנו מזה). ואין ספק מוציא מידי ודאי משמע מסתימת הפוסקים בתל״ח אף בדרבנן ועב״ח תל״ח ותל״ט א׳ כ״ל דאיתחזק חמץ אף בטלו ככר קטן אין ספק מוציא מידי ודאי ועי׳ תל״ג במ״א י׳ ודאי גררוהו ולב״ח שם קשה. וער״מ פ״י ממעשר ה״ב סתם משמע כתי׳ קמא של תוס׳ אף בדרבנן ועמ״ל שם ואין הכרע ומיהו אף דכתבתי בפריי לי״ד ק״י דרובא וחזקה מדרבנן אסור סמוך מיעוטא והו״ל פלגא היינו באיסור תורה לק״מ מכאן דספק הרגיל לאו רוב גמור הוה אלא שאין שקול ובספק השקול ודאי אף בדרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי עי״ד ק״י בספק דרבנן נגד חזקה ובס׳ נ״ו כתבנו מזה ואי״ה יבואר עוד:

בלילה עט״ז עמ״א ה׳ פירש דברי הטור כפשוטו מ״ד אמי שאכל חלב בשוגג וכמ״ש בתמ״ו וכ״מ בתל״א עב״י דמ״ה דוקא ביטול יע״ש. והט״ז סובר בטור דחמץ שא״י אין עובר בשוגג עתוס׳ ריש כל שעה ד״ה ואי יע״ש ובת״מ י״ל הם דברי אחיו הר״ר יחיאל ז״ל וליה לא ס״ל אלא כרא״ש שכתב בדף ו׳ ב׳ אי נימא פירורים דקים לן שנשארו בבית ועב״ח פי׳ גלוסקא באחת מזויות ושכחה בשעת הביעור משמע כה״ג כל שהיה ידוע לו שעה אחת ושכחו הוי כחלב בשוגג א״כ מה פריך וכי משכחת לבטליה ע״כ כי׳ הט״ז שימצא אח״כ וכפי׳ התוס׳ שם. ול׳ הרא״ש שם קשה במ״ש לא יראה ולא כתיב לא תראה אע״פ שאין רואה הראוי לראיה ואע״פ שאין יודע שהם בביתו קשה גם בדף ה׳ ב׳ משמע לא יראה הטמנה שרי גם לא ימצא קשה קצת ועי׳ כ״מ פ׳א מחו״מ ה״ג מחלוקת הרא״ם בזה ועסי׳ תל״ח במ״א ד׳ ואי״ה שם יבואר ובחדושינו כתבנו מזה:

דאיתיה עט״ז רש״י פסחים ד׳ א׳ ד״ה חובת הדר ו׳ ב׳ ד״ה הבודק כו׳ בביתא הדין ובב״ח ס״ה משמע דחמץ שא״י א״צ ביטול רק דעתיה עלויה כשרואה עובר עליו ודי שיאמר בביתא הדין דבגבולין שאין דר א״צ ביטול והטור לשיטתיה דסובר כמ״ש המ״א ה׳. והט״ז הקשה דמ״מ לשון מיותר הוא וע׳ אות ג׳. נוסח הביטול עב״ח כל חמירא (שאור) וכל חמיעא (חמץ) דאיכא ברשותי (לכלול כל הגבולין) דלא חזיתיה ודלא ביערתיה פי׳ הן דלא חזינא או חזינא ושכחתי לבערו. והוסיף שם ודלא ידענא וי״ל שאומר כן להוציא מה ששייר למאכלו דלא ליהוי בכלל ודלא ביערתיה ובסידורים שלנו ליתא ודלא ידענא:

טוב עט״ז עב״י וב״ח בפי׳ דברי הרא״ש ז״ל יע״ש וערש״י פסחים ו׳ ב׳ ונבטליה בד׳ עשה כלומר לתקנו כו׳ דמדינא דגמרא לא הוי רק ביטול בלילה דיהא נזהר להצניע לא עצה טובה. דאל״כ לגירסת הרי״ף ורא״ש א״צ להיפך תחלה בשית דל״ש זריזין כיון דביטול הלילה אין די ליסגי בביטול היום אלא כדאמרן ובחדושינו כתבנו. ועמ״א ז׳ ובתמ״ה ס״א בהג״ה ואי״ה שם יבואר עוד:

שלוחו עט״ז עי״ד סי׳ ש״ה בט״ז וש״ך י״א ובספר צידה לדרך ב״ש פרשת בא לענין פדה״ב ויש עוד קבלת נדר או הפקר ע״י שליח לא מהני. ומ״ש הט״ז דמסתמא נתן לו במתנה ומשמע שיאמר השליח חמצי יהא בטל אבל הסכמת הר״ב שיאמר חמצו של פלוני ובמה זכה השליח בחמץ ועי׳ באחרונים מזה:

ואם עט״ז ועמ״א אות י׳ ובלבוש כתב ומ״מ מוטב שתבטל גם אשתו יע״ש. וי״ל שלא מדעת מה מהני הביטול אע״ג דזכין לאדם שלא בפניו מ״מ משמע כאן שלוחו דוקא שצוהו עא״ר מזה. ועב״י בשם הר״ן דבגילוי דעת סגי היינו שצוהו. עח״י הביא הא דח״מ סימן ר״צ אפוטרופסים עושים ליתומים קטנים בדיקה אף בשכר יע״ש. ועי׳ שו״ת מהרי״ט ח״א סי׳ קכ״ז תרומה לא הוי מילי דנחשב לכם תרומתכם מעשה חשובה ונעשית ע״י שליח אבל הקדש אם אומר לשלוחו הקדש א׳ משורי מילי לא מיססרי לשליח יע״ש משמע כ״ש ביטול בלב עב״ח. וי״ל במימר לוקה דבדיבורא עביד מעשה הקדש כה״ג נמי ואי״ה במ״א שם יבואר עוד: